יום שלישי, 24 באוגוסט 2010

זמן אמיתי, אחת מאבני הדרך המשמעותיות בתרבות השתיה של ישראל

השבוע פורסמה באתר YNET כתבה הסוקרת את אבני הדרך המשמעותיות ביותר בתרבות השתייה והאלכוהול בישראל, החל משנות השמונים המוקדמות. העשור הנשכח ההוא סימן את תחילתה של תרבות השתייה העצמאית בארץ ויש בו הרבה אבני דרך חשובות שעזרו לביסוס מעמדו של האלכוהול כמשקה איכותי בעל סממנים רב תרבותיים ולא סם זול להמונים כפי שנחשב עד אז בעיני ישראלים רבים.

בין אבני הדרך החשובות של העשור ההוא:
  • בשנת 1982 נפתחת מזקקת הויסקי הראשונה והיחידה עד כה בישראל (אסקוט)
  • באותה שנה נפתח הפאב המיתולוגי מ.א.ש. בצפון, ובאותה שנה נפתחים שני מועדונים מיתולוגיים לא פחות: הקולוסיאום ומועדון הפינגווין.
  • בשנת 1983מוקמים יקבי רמת הגולן ויקב כרמת משיק את הילולים, גרסה משלו ליין בוז'ולה צרפתי.
  • בשנת 1984 נעשה ניסיון לייצר בארץ בירה בשם באדווייזר.
  • בשנת 1985 הופכת טמפו ליצרנית הבירה הגדולה בישראל.
  • בשנת 1987 נפתחת חנות ג'יימס ריצ'ארדסון בנמל התעופה הלאומי של ישראל ומוכרת אלכוהול איכותי
  • ואז מגיעה שנת 1989. הרבה דברים קורים בתחום האלכוהול בשנה הזו, אבל רק דבר אחד שהוא באמת חשוב: בהשפעת הסרט "קוקטייל" פותח יואב סוכרי את בית הספר לברמנים הראשון בישראל - זמן אמיתי.
לכתבה המלאה באתר YNET

יום שלישי, 3 באוגוסט 2010

זכרונות מה"דאנג'ן"

ישראל מאוד רוצה להיות כמו חו"ל. אבל מה לעשות שרוב הזמן זה לא ממש מצליח.

אין פה פארק מים אחד גדול ומושקע כמו בחו"ל, רכבת תחתית לא תהיה פה בעשורים הבאים וכנראה שגם דיסנילנד לא נראה בקרוב. הדבר היחידי שאולי הצליחו להביא זה מקדונלד'ס וגם אותו הרסו עם כל מיני וורסיות של שאוורמות.

פעם הלכתי לבר בשם "דאנג'ן" ביפו. הבר התהדר בסגנון S&M. מי שלא מכיר, סאדו מאזו.
מודה, הייתי מאוד סקפטי לפני שהגעתי, אחרי הכל זה ישראל, ועוד יפו. "מה כבר יכול להיות שם?", חשבתי לעצמי, הם בטח לא ילכו עם זה עד הסוף, מקסימום עיצוב גותי עם כמה תמונות ארוטיות על הקירות ואולי, רק אולי אם הם נועזים, יקרינו סרט כחול באחד החדרים.


טעיתי בענק!!! שאפו לדאנג'ן. קיבלתי שם את הדבר האמיתי מבחינת החוויה שלי כצופה.
המועדון ממוקם בלב יפו העתיקה, במרתף (Dungeon) של בניין עתיק. בכניסה ישב שומר חמור סבר שגבה ממני 50 שקלים תמורת התענוג להיכנס. אני רק אומר שבאתי בלבוש רגיל לחלוטין, בליווי ידידה (שהייתה תלמידה שלי).

בפנים פשוט פגשתי את כל האנשים שפוגשים במהלך היום. היו שם אנשים שנראו כמו בליינים, היו כמה שנראו מכת השטן, היו כמה שנראו כמו טכנאים בהוט, מוכרים בחנות בגדים. או בקיצור, לא אנשים שונים ממני וממך. חלקם לבושים בבגדים שחורים, עם עגילים ופירסינגים וחלקם פשוט ג'ינס וחולצה.


הלכנו לבר, תוך כדי שאני מתחיל לבחון מסביבי את מה שהולך שם, לקח לי דקה להבין שאכן הולך שם משהו. במרכז הרחבה, היה גבר ערום, ממש כמו אדם וחווה, רק שלהבדיל מהם הוא היה קשור לקיר עם שרשראות ומולו היו שתי בחורות פצצות, שאני מוכן להישבע שראיתי אחת מהן פעם במסיבת רווקים, שפשוט "קרעו לו את הצורה" עם שוט. ממש כך. לא כאילו, לא על יד. פשוט הדבר האמיתי. שתי בחורות מרביצות חינוך באותו בחור שכנראה עשה משהו ממש נורא אם זה העונש שהוא קיבל. אני לא הייתי עומד בזה, או לחילופין אחרי שהן היו משחררות אותי, הייתי קורע להן את הצורה. להבדיל ממנו אגב, שאחרי שהן שיחררו אותו הוא פשוט אמר להן תודה.


מה שאהבתי זה שלא הייתה התקהלות סביב העניין, ז"א היו כמה אנשים שהביטו בזה אבל רוב הקהל היה בשלו. אם זה לקשקש על יד הבר, אם זה לרקוד בצד או לשבת באזורי הספות.
אני קשקשתי עם מישהי על יד הבר, היא ישבה עם כמה אנשים על יד איפה שעמדתי. פתאום, נשבע בחיי החתולה שלי, היא קמה ומתחתיה התרומם גבר, אמר לה תודה, נישק אותה על הלחי והלך!@#$
מסתבר שכל הזמן הזה היא פשוט ישבה על מישהו. הוא כרע על הרצפה והיא ישבה עליו במשך עשרים דקות לפחות.

הידידה שלי בדיוק חזרה מהשירותים, כולה נרגשת וסיפרה לי שבדרך מישהו עצר אותה ושאל אם הוא יכול לנשק לה את הנעל, אז...היא הסכימה. הוא נישק לה את הנעל והלך.
הקיצר, היה מקום ביפו, עכשיו הוא נסגר בגלל בעיות עם העירייה, שבוא יכול כל אדם להיות מי שבא לו להיות ולהגשים איזה פנטזיה שבא לו וכל זה במחיר של 50 שקלים בלבד. למי שבקטע זה נראה לי שווה.

אגב, בדרך החוצה לפתע ראיתי שאותו גבר קשור ממקודם, "מטפל" בבחורה תמימה ומסכנה אשר אזוקה אל הקיר ללא יכולת מילוט. והוא עם שוט מעור חובט בה ללא הפסקה, זה אחרי שהוא שם לה אטמים על הפטמות. כמעט ורצתי לעזור לאותה נערה במצוקה עד שלפתע ראיתי שזאת אותה אחת ממקודם, אחת משתי הבחורות שהלקו אותו. אז עצרתי. מגיע לה. הוא בטח מחזיר לה, אני הייתי עושה אותו דבר במקומו.

עומר בורשטיין