סוף סוף זה קרה...טסתי להשתלמות לחו"ל על חשבון "העבודה" לאחר שכל חברי מההייטק הוטסו לכל מיני אתרי בילוי מטעם המשרד. ואני הברמן, זה שלא עובד בעבודה מסודרת מבוקר עד ערב, אלא יותר בעבודה לא מסודרת מערב עד בוקר, בשעה טובה נשלחתי אחר כבוד לחו"ל על חשבון העבודה שלי בזמן אמיתי. כל ההוצאות מכוסות. לינה במלונות יוקרה,טיסות פנים,ארוחות, בזבוזים וכל זאת בתנאי שאני אלמד יותר על.....אלכוהול. אכן עקיצת המאה. טסנו כל צוות המדריכים הבכיר של זמן אמיתי לטיול מזקקות באנגליה וסקוטלנד.
לא זוכר כלום, למה? הייתי שיכורעצירה, ניזכר בטיול. ניזכר שאני לא זוכר כלום כי הייתי שיכור. מזכיר לעצמי לפחות להביט בתמונות ולראות היכן הייתי, ניזכר שוב שהמצלמה הושארה, גם היא אחר כבוד על ספסל ברחובות לונדון, בגלל אחוז אלכוהול מוגזם בדם, בשעה בהחלט לא סבירה. אבל זיכרון אחד כן שב וחזר אלי, אולי כי תחילתו נטולת אלכוהול, כמובן שלא סופו ולכן לא יהיה סוף לסיפור אלה אם כן אני אמציא משהו תוך כדי.
טיסת פנים מלונדון לסקוטלנד.
מתדלקים בטרמינל אח"מיםהשעה להזכירכם 7 לפנות בוקר,התעוררנו לפני שעה לערך ולמען הגילוי הנאות אני אספר שלכולנו יש מס' משקאות בלתי מבוטל בבית, ולא, אנחנו לא נוהגים לשתות אלכוהול דבר ראשון כשאנחנו מתעוררים משינה כך סתם. אך זה לא היה המצב באותו הטרמינל. תוך דקה לכל אחד היה משקה ביד. כי הרי ברור שאני לא פותח כל בוקר עם כוסית קוונטרו ועפי ידידי לא מתחיל יום בלי ג'ק דניאלס ואסנת חברתנו הרי לא תחשוב לצאת מהבית לפני שלגמה איזה קמפרי אשכוליות מרענן (שמות המשקאות שונו במערכת על מנת לשמור על פרטיות הנוכחים).הקיצר, הינו רעשניים ,קולניים ומאוד לא מתחשבים בסובבים אותנו, אבל....שילכו להזדיין, הם טסים כל הזמן מטעם העבודה,עכשיו תורנו.
גבר עם חצאית נותן לנו בראש בסיור לימודי על וויסקי.
כעבור שעה,שמונה בבוקר,נחתנו בסקוטלנד שיכורים בדרך לסיור לימודי במזקקת גלנדפידיך. פרט לעובדה שהינו שיכורים ואת הסיור עשה לנו בחור מבוגר עם חצאית, דובר אנגלית במבטא סקוטי קשה, הכול התנהל מעולה. אולי שילוב כל הנתונים הנ"ל תרם לכך שאני לא זוכר מילה ממה שהוא אמר (ואולי הוא לא אמר כלום בעצם אלה רק מילמל וחירחר,אולי לא הינו שם בכלל והכל הזיה אלכוהולית מספות הטרמינל) אם היו לי תמונות הייתי יכול לאמת את הטיול הזה, היות ואין לי גם את זה אתם,כנראה שלא תהיה לכם ברירה, אלא להאמין לי. ביום האחרון לסיור,בזמן שהינו בטעימה השוואתית בין וויסקים בגילאים שונים,החל מ 12 שנים ועד 40. היינו מאוד עסוקים בלמלא את הפלאסקים שלנו (פלאסק זהו בקבוקון מפח משמש בעיקר לנשיאת אלכוהול לאלכוהוליסטים או כאלו ששואפים להגיע לשם),דברי המרצה לא כל כך עינינו אותנו כמו שעניין אותנו להתחמש ולהתארגן על צידה לדרך. הרי יש לנו אח"כ עוד נסיעה של חצי שעה באוטובוס. איך נעביר אותה ללא וויסקי? אז גם משם תובנות גדולות אין לי. אולי למעט היכולת לשפוך וויסקי מכוס לתוך הפייה הקטנה של הפלאסק.
מזכרות מסקוטלנד- נותנים לך תיקח וכמה שיותר זה יותר טוב.
רגע לפני שנטשנו סופית, הודיע לנו האחראי שהם מאפשרים לנו, מכיוון שאנחנו קבוצה נחמדה מישראל, להיכנס לחנות המזכרות ולקחת כל אחד, מתנה אחת למזכרת מהמזקקה. איזה יופי, איזו אדיבות מצידם, אחרי האירוח המפואר הזה והנתינה הבלתי פוסקת, הם הסכימו שניקח מזכרת קטנה מהחנות.אנחנו מנגד זיהינו פירצה או שמה פרצנו אותה בעצמנו. בכל אופן, אף אחד לא ממש יצא מהחנות רק עם מתנה אחת. יותר נכון, מה שקרה שם זה שכל אחד שניכנס לחנות לקח קודם כל תיק שיהיה איפה להעמיס ואז פשוט הכניס והעמיס דברים לתיק מכל הבא ליד,דברים שמטבע הדברים לא נשתמש בהם בחיים. אבל היי...זה בחינם. המחירים בחנות המזכרות היו כאלה שמזכירים לך כל פעם במהלך חייך שהוצאת 20 דולר על כוס ממותגת. אני מניח שכל אחד מאיתנו יצא משם עם סחורה בשובי רב. משום מה גם זה לא הפריע להם מכיוון שיומיים אחרי זה קיבלנו מהם מייל ובוא הם ציינו כמה היה להם עונג לארח אותנו והם ישמחו אם נחזור בהזדמנות ראשונה. עומר בורשטיין, בלוג זמן אמיתי.
