הסילבסטר תמיד סימל בשבילי סגירת מעגל. איפה הייתי שנה שעברה, ומה הספקתי לעשות בזמן הזה. לא הצלחתי להיזכר איפה הייתי לפני שנה, כנראה שהייתי ממש שיכור, אבל נזכרתי איפה הייתי לפניי שנתיים. בירדן. רבת עמון. נסענו כמה חברים לטיול של שלושה ימים בירדן, נכנסנו בבקעה וחזרנו מאילת. מעבר לעובדה שהתחלנו את הטיול כשאני ער יומיים ומסריח מאלכוהול אחרי לילה לבן שהעברתי עם בקבוק LAPHROAIG וידידה, שבגלל הוויסקי, קווי הידידות קצת נשברו בנינו...לא נשארנו בקשר....:(
היום הראשון עבר בין ערנות לשינה, מנסה להילחם בהאנגאובר ובעייפות מטורפת. כל מה שרציתי זה למלון. אבל מה לעשות שבטיול, כמו בטיול, עושים מה שהכלל רוצה. נגררתי אחרי חברי לשוק ולסמטאות, עד שלבסוף הגענו למסעדה. אחריה ידעתי, הולכים לישון. די, הייתי כבר גמור, מסוחרר, חלש, לא היה לי טוב. השעה כבר עשר בערב.לא יכולתי יותר. בתום הארוחה (שהייתה די מפנקת, כמו שרק ערבים יודעים) נכנסנו למונית ופתאום, לצערי ותדהמתי, החבר'ה רצו ללכת לבר. איזה בר? מה בר? אני כבר עשר שעות רק מזיע ומשתין אלכוהול.נהג המונית עשה כמה שיחות טלפון ולקח אותנו לבר, פתאום הכלל נהיה מוזר. נעצרנו מול בניין שומם, ברחוב שקט. הנהג עשה עוד שיחה ובסופה אמר לנו, הגענו, זה פה! ככול שידוע לי, מחוץ לבר יש אנשים, רעש, מכוניות, מוזיקה, משהו...לא הגיוני שיש פה בר. הכול נהיה חשוד ומפחיד... הגיע אלינו בחור וסימן לנו לבוא אחריו. הוא הוליך אותנו אל מאחורי הבניין. טוב, עכשיו כבר ברור לכולנו שאנחנו נמצאים בשלב הראשון של חטיפה. מאחורי הבניין חיכה עוד בחור עם כפייה שעשה עלינו חיפוש. קולטים??? אני לא ימני ואני לא שמאלני, אני אוהב אדם, אבל מה לעשות שבשביל אחד שחודש לפני זה היה במילואים בחברון ועצר אנשים כאלה במשפטים כמו "ג'יבל עוויה! שו איסמו? ...".פתאום לעבור חיפוש גופני על ידי ערבי עם כפייה, היה לי מוזר.
נכנסנו למעלית, אני עדיין עם כרטיס הביקור של המלון ביד, חשבתי שאני עוד חוזר למלון עם נהג המונית (שנסע כבר מזמן...). כשנפתחו דלתות המעלית, אני לא אשקר כשאומר שמאוד הופתעתי כאשר לא ראיתי מולי אנשים עם נשקים מכוונים אלינו. זה היה כל כך ברור שנחטפנו. במעלית הייתה כזאת שתיקה בנינו, כולם חשבו על אותו הדבר, מסתבר שטעינו. הולכנו אחרי הבחור לאורך המסדרון, פה כבר הבנתי שהכול בסדר וכמעט אמרתי את המשפט " טוב חבר'ה, אני זז למלון, תיהנו". ופתאום!!! המארח, פתח דלת גדולה, ומאחורי הדלת, ראיתי 15 בחורות ירדניות, בלבוש מינימליסטי, עומדות על במה ורוקדות!!! קצת שכחתי שאני עייף לרגע, והסחרחורת גם היא קצת נעלמה...אמרתי לעצמי ולחבר'ה שדרינק אחד אני יכול לספוג. הזמנתי בלק לייבל. עכשיו דמיינו לכם שהמסך מחשיך, וכתוב עליו – כעבור שעה וחצי ו 4 מנות נוספות של וויסקי - המסך נדלק.
אני, על הבמה, שיכור טילים, רוקד עם עשר ערביות שלובשות חזייה ותחתונים, וזורק עליהן כסף ירדני. מסתבר שהרמנו להם את הערב, כל הלקוחות נדלקו עלינו, כשיצאנו משם זה היה כאילו יצאתי מהבר השכונתי שלי בתא, התנשקנו עם כולם, נפרדנו בחיבוקים עזים ובהבטחות לשמור על קשר (כן בטח).ואז הגעתי למסקנה!!! השלום אפשרי, הוא מושג. הכול עניין של חצי בקבוק וויסקי טוב, ולבוש דל. אגב, משיחה עם אחת הבנות, התברר שהיא במקור מדרום לבנון, כמעט התפתיתי לומר לה ששנה לפני כן הייתי אצלה בשכונה ואולי אף בבית...מזל שעוד לא הייתי שיכור מידי, בכל זאת דברים היו יכולים להיגמר אחרת.
