קורס ברמנים זמן אמיתי מביא דיווח מהשטח של ברמנית ומדריכת ברמנים זמן אמיתי, מירי פולק. סוף עונת התפוזים, בלי וודקה ועם מעט מאוד קרח. הופעה של שלום חנוך שלא זכתה ליחס הראוי והכול בגלל ברמן אחד. סיכום תובנות: אדם לאדם זאב וברמן לברמן סתם חרא.
שלוש מדריכות, שתי קוביות קרח, שלום חנוך אחד.
7 וחצי בערב. 3 מדריכות, אחת וותיקה ו2 צעירות. הגענו למועדון התיאטרון ביפו להופעה של שלום. מדריכה וותיקה הובילה אותנו ואנו הצעירות נכנסנו מתלהבות לאירוע. פעם ראשונה שאנחנו הולכות לאירוע כזה ומן הסתם ההתרגשות הייתה שם. ואז קרה דבר שהכתיב לנו את כל הערב- קיבלנו פתקי שתייה חינם. ברגע שנגענו בפתקים נלקחנו אחורה 11 שנה, כאילו היה הפתק מכונת זמן חזרה לשנת 99' . המשוואה הייתה פשוטה: פתקי חינם+ 2 מדריכות עייפות מיום עבודה = הצתה מחודשת של גיל הטיפש עשרה. הסתכלנו אחת על השנייה במבט ממזרי והחלטנו פה אחד לנצל את כל החינמים ואחרי שננצל אותן, נשיג עוד. ניסינו לשתף את מדריכה וותיקה אבל היא הסתכלה עלינו ברוך אימהי ולחשה לנו בעדינות: "תעופו ממני, אתן עושות לי פדיחות..."
וככה זה התחיל - ניגשות לבר ולוקחות שתייה.
מתלהבות מהכוסות, עושות לחיים וצוחקות בלי סיבה. ישר הולכות לכיוון האוכל ומאמוק החינמים הבנו שאנחנו חייבות לאכול הכול עכשיו לפני שכל שאר האנשים יגיעו . קצת נלחצתי אבל ידעתי שאין דבר יותר מדהים מפחמימות בחינם אז הסתערנו על עמדת הפיצות והנקניקיות. שם מצאנו את נחלתנו עד שהקיבה נתנה אותותיה. החלטנו לחזור לבר ושם החלטנו להתמקם עד לתחילת ההופעה. התעצבנתי שלקח לברמנים זמן לגשת אליי ושיתפתי את המדריכה שאיתי בדעתי על חוסר מקצועיות הברמנים החל מהאופן בו הם מחזיקים את הבקבוק וכלה בצורה שהם מגישים לי את השתייה. ביקשתי מאחד מהם להוסיף לי קרח והוא שם לי 2 קוביות. אבל דחילאק רציתי יותר מ3 קוביות אז כמובן אמרתי לברמן- "סליחה אבל ביקשתי עוד קרח" והוא לקח לי את הדרינק והוסיף לי על ה2 קוביות עוד כמה. לא יכולתי להוריד מהם את העיניים ורק חיפשתי את כל הפאקים. המדריכה שאיתי הזמינה בירה ועד שהברמן מזג אותה חטפתי עצבים מחדש ואמרתי לו- "תקשיב, כמה זמן למען השם לוקח למזוג בירה?.." שמחתי שהערתי. בכל זאת, ביקורת בונה. המשכתי להתבונן בביקורתיות ואז העין שלי תפסה את השתקפותי המרירה על המראה מעל הבר. נדהמתי ממה שראיתי. ראיתי לקוחה מעצבנת ומגעילה בטירוף.
על משקל אדם לאדם זאב- ברמן לברמן "חרא".
תפסנו מקומות להופעה ואחרי שעה וחצי של שלום במיטבו אמרתי למדריכה שאיתי שאני הולכת להתנצל בפני הברמן על היותי פוץ. ניגשתי אליו ואמרתי לו: "תקשיב, אני מצטערת אם הייתי מעצבנת" הברמן ענה לי בתמימות : " מה, מתי?.." השבתי לו:" קודם, שהייתי אצלך בבר..." והוא ענה בהתנצלות:" תקשיבי אני לא ממש זוכר על מה את מדברת, אבל סבבה..."ואז הבנתי- לברמנים יש מנגנון. הוא עובד רק בחשיכה ורק על לקוחות. וגם אני השתמשתי באותו מנגנון בעומדי מאחורי הבר- אנחנו פשוט לא שמים קצוץ. לקוחות מעצבנים כמוני באים והולכים. והמוח שלנו עושה עבודה מצוינת ומוחק אותם.. מחק גם אותי...
בגדול היה לילה מדהים. הדבר היחיד שביאס אותי זה שאחרי שעה וחצי שלי עם שלום, נראה לי שהמנגנון חזר לתפקד אצלי ומחק לי את ההופעה כי לא משנה כמה ניסיתי להחזיר את סוף עונת התפוזים עם ניצה, כל הדרך הביתה זמזמתי את love boy של דנה אינטרנשיונל.
שלוש מדריכות, שתי קוביות קרח, שלום חנוך אחד.
7 וחצי בערב. 3 מדריכות, אחת וותיקה ו2 צעירות. הגענו למועדון התיאטרון ביפו להופעה של שלום. מדריכה וותיקה הובילה אותנו ואנו הצעירות נכנסנו מתלהבות לאירוע. פעם ראשונה שאנחנו הולכות לאירוע כזה ומן הסתם ההתרגשות הייתה שם. ואז קרה דבר שהכתיב לנו את כל הערב- קיבלנו פתקי שתייה חינם. ברגע שנגענו בפתקים נלקחנו אחורה 11 שנה, כאילו היה הפתק מכונת זמן חזרה לשנת 99' . המשוואה הייתה פשוטה: פתקי חינם+ 2 מדריכות עייפות מיום עבודה = הצתה מחודשת של גיל הטיפש עשרה. הסתכלנו אחת על השנייה במבט ממזרי והחלטנו פה אחד לנצל את כל החינמים ואחרי שננצל אותן, נשיג עוד. ניסינו לשתף את מדריכה וותיקה אבל היא הסתכלה עלינו ברוך אימהי ולחשה לנו בעדינות: "תעופו ממני, אתן עושות לי פדיחות..."
וככה זה התחיל - ניגשות לבר ולוקחות שתייה.
מתלהבות מהכוסות, עושות לחיים וצוחקות בלי סיבה. ישר הולכות לכיוון האוכל ומאמוק החינמים הבנו שאנחנו חייבות לאכול הכול עכשיו לפני שכל שאר האנשים יגיעו . קצת נלחצתי אבל ידעתי שאין דבר יותר מדהים מפחמימות בחינם אז הסתערנו על עמדת הפיצות והנקניקיות. שם מצאנו את נחלתנו עד שהקיבה נתנה אותותיה. החלטנו לחזור לבר ושם החלטנו להתמקם עד לתחילת ההופעה. התעצבנתי שלקח לברמנים זמן לגשת אליי ושיתפתי את המדריכה שאיתי בדעתי על חוסר מקצועיות הברמנים החל מהאופן בו הם מחזיקים את הבקבוק וכלה בצורה שהם מגישים לי את השתייה. ביקשתי מאחד מהם להוסיף לי קרח והוא שם לי 2 קוביות. אבל דחילאק רציתי יותר מ3 קוביות אז כמובן אמרתי לברמן- "סליחה אבל ביקשתי עוד קרח" והוא לקח לי את הדרינק והוסיף לי על ה2 קוביות עוד כמה. לא יכולתי להוריד מהם את העיניים ורק חיפשתי את כל הפאקים. המדריכה שאיתי הזמינה בירה ועד שהברמן מזג אותה חטפתי עצבים מחדש ואמרתי לו- "תקשיב, כמה זמן למען השם לוקח למזוג בירה?.." שמחתי שהערתי. בכל זאת, ביקורת בונה. המשכתי להתבונן בביקורתיות ואז העין שלי תפסה את השתקפותי המרירה על המראה מעל הבר. נדהמתי ממה שראיתי. ראיתי לקוחה מעצבנת ומגעילה בטירוף.
על משקל אדם לאדם זאב- ברמן לברמן "חרא".
תפסנו מקומות להופעה ואחרי שעה וחצי של שלום במיטבו אמרתי למדריכה שאיתי שאני הולכת להתנצל בפני הברמן על היותי פוץ. ניגשתי אליו ואמרתי לו: "תקשיב, אני מצטערת אם הייתי מעצבנת" הברמן ענה לי בתמימות : " מה, מתי?.." השבתי לו:" קודם, שהייתי אצלך בבר..." והוא ענה בהתנצלות:" תקשיבי אני לא ממש זוכר על מה את מדברת, אבל סבבה..."ואז הבנתי- לברמנים יש מנגנון. הוא עובד רק בחשיכה ורק על לקוחות. וגם אני השתמשתי באותו מנגנון בעומדי מאחורי הבר- אנחנו פשוט לא שמים קצוץ. לקוחות מעצבנים כמוני באים והולכים. והמוח שלנו עושה עבודה מצוינת ומוחק אותם.. מחק גם אותי...
בגדול היה לילה מדהים. הדבר היחיד שביאס אותי זה שאחרי שעה וחצי שלי עם שלום, נראה לי שהמנגנון חזר לתפקד אצלי ומחק לי את ההופעה כי לא משנה כמה ניסיתי להחזיר את סוף עונת התפוזים עם ניצה, כל הדרך הביתה זמזמתי את love boy של דנה אינטרנשיונל.
