הכל החל לפני 8 שנים כאשר נהגתי ללכת לים, לעשן ג'וינט ולסובב בקבוקים על היד. לאחר מכן, חבר שסיים קורס, לימד אותי עוד שלושה תרגילים בפליירינג. העניין הוא שכאשר ידעתי אותם, חשבתי שאני הפלייריסט הכי טוב בארץ. לא היה לי למי להשוות. גרתי בחדרה, עבדתי בבר באיזור השרון ובהשוואה לעוד שני חברים שלי שגם עשו פליירינג, הייתי הכי טוב.
לכן החלטתי, ברוב טיפשותי, שאני יכול להדריך בזמן אמיתי.
יום אחד, פשוט נחתתי לראיון בבית ספר. ישבתי עם עפי, המנהל דאז. כבר בהתחלה הוא אמר לי "תשמע, עכשיו אני לא צריך, אבל בוא נכיר אותך". הוא שאל אותי אם אני טוב, אני כמובן עניתי שאני הכי טוב. מה שלא ידעתי באותו רגע, זה שכל תלמיד שסיים עכשיו קורס, הוא ברמה גבוה ממני. פשוט לא הכרתי אנשים שיודעים לעשות פליירינג. הוא הציע לי להשתתף בתחרות שבמקרה מתקיימת עוד שבוע, למזלי סירבתי.
כשבאתי לתחרות, אגב, שבוע לאחר מכן, הבנתי כמה הייתי טמבל ואיזה מזל שהוא לא ביקש ממני להראות לו מה אני יודע, רק אז הבנתי כמה אני לא יודע כלום לעומתם.
ובכל זאת, לא וויתרתי, אני החלטתי שאני אהיה מדריך בזמן אמיתי, זה מה שרציתי. בדיוק עברתי לעיר, התחלתי לברמן בבר טרנדי בנמל תא. ומה שעשיתי זה דבר פשוט, כל שלושה שבועות התקשרתי לאותו עפי, המנהל של הבית ספר ושאלתי אותו אם מת לו איזה מדריך. (כמובן שזה היה בצחוק). כל פעם מחדש הוא ענה לי "לא עומר, לא מת אף אחד עדיין". ככה חלפו להם כמה חודשים בהם המשכתי לברר אחת לכמה שבועות מה התחדש במאגר המדריכים. עד שיום אחד, העיר אותי טלפון באמצע שנת הצהריים, על הקו היה עפי מזמן אמיתי שאמר לי "עומר, מה שלומך, בוא שוב לראיון". אני מאוד נלחצתי, אולי מכיוון שהתעוררתי משינה ואמרתי לו שאני מקווה שאף אחד לא מת...
שעה אחרי זה הייתי בראיון, שבוע אחרי זה נכנסתי לסטאז'. בו למדתי הרבה תרגילים, הרבה על הדרכה. הייתי בא להתאמן בלילה לבד בבית ספר. תמיד הקפדתי שלא חשוב כמה התלמידים שלי יהיו טובים, תמיד יהיו לי תרגילים יותר טובים וקשים ממה שהם מצליחים לעשות. להגיע למצב כזה בתחום הזה זה אך ורק אימון.
הייתי מדריך שלוש שנים, הרבה חבר'ה למדו ממני תרגילים. אני למדתי הרבה דברים מהרבה חבר'ה. הייתה תקופה יפה בה הינו מתאמנים, מחליפים תרגילים, מלמדים אחד את השני, הולכים לתחרויות.
מוסר ההשכל של הסיפור הזה הוא, אם אתה רוצה. תציק! תציק בנועם, בהומור, תציק בלי להציק, אבל תציק.
ראיתי את זה על דברים אחרים בחיי, כשרציתי משהו ולא הצקתי, הוא לא קרה. עפי התקשר אלי כשהוא היה צריך מדריך, רק בגלל סיבה אחת, הוא זכר אותי, הצקתי לו במשך תקופה וכשהתפנתה המשרה היה לו ברור שהוא מקשר אל הבחור המוזר הזה שמציק לו כבר כמה חודשים.
עוד דבר, לכל חובבי הפלירינג. יש לי שלוש מילים בשבילכם. אימון, אימון, אימון.
אין דרכי קיצור בפלירינג, רק אימון. המזל הוא שכיף להתאמן בזה
יום אחד, פשוט נחתתי לראיון בבית ספר. ישבתי עם עפי, המנהל דאז. כבר בהתחלה הוא אמר לי "תשמע, עכשיו אני לא צריך, אבל בוא נכיר אותך". הוא שאל אותי אם אני טוב, אני כמובן עניתי שאני הכי טוב. מה שלא ידעתי באותו רגע, זה שכל תלמיד שסיים עכשיו קורס, הוא ברמה גבוה ממני. פשוט לא הכרתי אנשים שיודעים לעשות פליירינג. הוא הציע לי להשתתף בתחרות שבמקרה מתקיימת עוד שבוע, למזלי סירבתי.
כשבאתי לתחרות, אגב, שבוע לאחר מכן, הבנתי כמה הייתי טמבל ואיזה מזל שהוא לא ביקש ממני להראות לו מה אני יודע, רק אז הבנתי כמה אני לא יודע כלום לעומתם.
ובכל זאת, לא וויתרתי, אני החלטתי שאני אהיה מדריך בזמן אמיתי, זה מה שרציתי. בדיוק עברתי לעיר, התחלתי לברמן בבר טרנדי בנמל תא. ומה שעשיתי זה דבר פשוט, כל שלושה שבועות התקשרתי לאותו עפי, המנהל של הבית ספר ושאלתי אותו אם מת לו איזה מדריך. (כמובן שזה היה בצחוק). כל פעם מחדש הוא ענה לי "לא עומר, לא מת אף אחד עדיין". ככה חלפו להם כמה חודשים בהם המשכתי לברר אחת לכמה שבועות מה התחדש במאגר המדריכים. עד שיום אחד, העיר אותי טלפון באמצע שנת הצהריים, על הקו היה עפי מזמן אמיתי שאמר לי "עומר, מה שלומך, בוא שוב לראיון". אני מאוד נלחצתי, אולי מכיוון שהתעוררתי משינה ואמרתי לו שאני מקווה שאף אחד לא מת...
שעה אחרי זה הייתי בראיון, שבוע אחרי זה נכנסתי לסטאז'. בו למדתי הרבה תרגילים, הרבה על הדרכה. הייתי בא להתאמן בלילה לבד בבית ספר. תמיד הקפדתי שלא חשוב כמה התלמידים שלי יהיו טובים, תמיד יהיו לי תרגילים יותר טובים וקשים ממה שהם מצליחים לעשות. להגיע למצב כזה בתחום הזה זה אך ורק אימון.
הייתי מדריך שלוש שנים, הרבה חבר'ה למדו ממני תרגילים. אני למדתי הרבה דברים מהרבה חבר'ה. הייתה תקופה יפה בה הינו מתאמנים, מחליפים תרגילים, מלמדים אחד את השני, הולכים לתחרויות.
מוסר ההשכל של הסיפור הזה הוא, אם אתה רוצה. תציק! תציק בנועם, בהומור, תציק בלי להציק, אבל תציק.
ראיתי את זה על דברים אחרים בחיי, כשרציתי משהו ולא הצקתי, הוא לא קרה. עפי התקשר אלי כשהוא היה צריך מדריך, רק בגלל סיבה אחת, הוא זכר אותי, הצקתי לו במשך תקופה וכשהתפנתה המשרה היה לו ברור שהוא מקשר אל הבחור המוזר הזה שמציק לו כבר כמה חודשים.
עוד דבר, לכל חובבי הפלירינג. יש לי שלוש מילים בשבילכם. אימון, אימון, אימון.
אין דרכי קיצור בפלירינג, רק אימון. המזל הוא שכיף להתאמן בזה
