עד לפני כמה זמן זה האלכוהול היחידי שהם הכירו, אבל עכשיו, אחרי שנפתחה להם הבינה והמודעות, הם מזלזלים באותם מותגים.
נכון, יש סיבה לזה שוודקה גולד לא נחשבת מי יודע כמה, זאת חרא של וודקה. ליקרים ישראלים של אמדאוס לא סתם מושמצים, הם פשוט גרועים, לא טעימים ומסוכנים לבריאות. הרי בליקר בננה של חברת אמדאוס אין שום בננה, הליקר בחיים שלו לא ראה בננה אמיתית, אם הוא ילך ברחוב ותבוא מולו בננה הוא לא יזהה אותה, הוא מכיר רק חומרי טעם וריח. כידוע ה"קוניאק" הישראלי הוא טוב בעיקר לניגוב שולחנות עם כתמים קשים ובכלל, אותם ברמנים שותים רק וויסקים מיושנים, וודקות מזוקקות וליקרים מתובלים.
אז שניה לפני שאנחנו קוברים סופית את המותגים, הינה זווית קצת שונה על כמה מסוגי האלכוהול הפחות מיוחצנים, קצת נוסטלגיה וכבוד לדור. ידוע שאדם שלא יודע מאיפה הוא הגיע, וודאי לא ידע לאן הוא הולך.
קוניאק ישראלי- כמובן שאין דבר כזה, על מנת שמשקה יקרא קוניאק הוא חייב לעמוד במספר קריטריונים ואחד מהן זה שהמשקה חייב להיות מיוצר בחבל קוניאק שבצרפת, אם כן, אין דבר כזה קוניאק ישראלי. אבל, סטוק 84, מותג ברנדי ישראלי, היה המשקה שאריק איינשטיין היה שותה ממנו לפני שהיה עולה להופיע. מסתבר שאריק היה די ביישן עם חשש קל לפחד במה והוא לא היה עולה להופיע אם לא הוריד כמה כוסיות טובות של אותו ברנדי ישראלי מושמץ, שהוא אגב (אריק) היה קורה לו קוניאק. מכאן אני מסיק שאריק איינשטיין חייב את הקריירה שלו במידה מסוימת לאותו משקה. עכשיו, איזה זמר\ להקה אתם אוהבים בארץ? לא חשוב מה התשובה שלכם, אני בטוח שאותו זמר גדל על אריק איינשטיין, ז'א שאיכשהו, כל תרבות המוזיקה בארץ שללא כל ספק מושתת על פועלו של אריק, חייבת תודה לאותו מותג מושמץ. אם לא הסטוק 84, לכו תדעו, אולי הכל היה נראה או נשמע אחרת...
ליקרים ישראלים בכלל ואמדאוס בפרט- מכירים פיזנג של אמדאוס? מכירים ליקר שוקולד של כרמל מזרחי? נזכרים במשהו? אני אעזור...השכרות הראשונה.
הבוקר של כולם תמיד אותו דבר, ההנגאובר הראשון. אתה קם לתוך מלחמה, אתה לא ממש מבין מה קורה איתך, סרחורת, כאבי ראש מזוויעים ואז...מתחילות ההקאות. זה בסדר, כולנו נשבענו את אותן השבועות. "בבקשה אלוהים, רק תוציא אותי מזה ואני לא נוגע יותר בחיים באלכוהול". כולנו גם הפרנו את השבועה הזאת במרוצת השנים שחלפו מאז. כנראה שאלוהים דווקא די סבבה, אחרי הכל הפרנו לו שבועה שכשאמרנו אותה באמת התכוונו. זה לא יפה לא לעמוד במילה.
בירה מכבי ויין אדום\לבן (ללא מותג)- כנראה שזה מה שההורים שלנו שתו באותה מסיבה בשנות ה 70 כאשר הם הכירו והיה נראה להם שאולי הם מצאו את אהבת חייהם. אולי אפילו יותר טוב, רוב הסיכויים שבזמן שעשו אתכם או לפחות את אחיכם הגדול, ההורים (שאז עוד לא היו הורים) היו שיכורים מבירה מכבי או יין אדום כל שהוא. יש כבוד, אין כבוד, אי אפשר להתעלם מהעובדה שאנחנו פה, אני מניח שלא פעם בזכות או בגלל אותם מותגים.
כהילה\ תהילה\ טקו טקו- עכשיו נוח לצחוק על זה, כשאנחנו כבר מכירים מילים כמו קוורבו, דון חוליו, אנייחו וכ'ו. אבל בגיל 17, בדרך לכינרת עם גיטרה וחברים. נכנסים לאיזה סופר בטבריה על מנת לקנות אלכוהול, חסרי מודעות ניגשים למדף ורואים –טקילה קוורבו גולד, 280 שח. ועל יד זה –כהילה 45 שח. חישוב מהיר של נער בן 17 "למה אני צריך לשלם כל כך הרבה בגלל שהם טעו בבית דפוס,אני אקח את ה-כהילה-. זה בטח אותו דבר רק עם אותיות שונות."
היום ברור שזה לא אותו דבר ובקשר בניהם הדימיון עולה על כל מציאות, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה ששיכרות מאותה כהילה היא זו שנתנה לנו את האומץ לנגן בגיטרה ולזייף שירים של משינה בקולי קולות. אותו משקה נוראי הוא זה שעזר לנו ודירבן אותנו לפנות לנערה אלמונית ולהציע לה טיול לאורכה של הכינרת. אח'כ גם, אם השכרות לא פגה עדיין, אפילו לנסות לנשק אותה ויותר מזה.
נכון, האלכוהול הזה הוא דרעק. אבל אני לא מחליף בשום מחיר את סיפורי הנעורים שלי ומה לעשות, כל המשקאות הללו הם המנוע האמיתי של אותם הסיפורים.
