יום שלישי, 29 ביוני 2010

עם ישראל חי

לפני שבוע הפלגתי בספינת "מג'יק 1". עבדתי על הספינה, הייתי אמור להנחות מסיבת בריכה. ההפלגה תוכננה לקפריסין, כאשר יש מלא מסיבות בדרך לשם, שם ובדרך חזרה. הופעת סטנדאפ של שחר חסון, מסיבה של סקאזי, סה'כ אמור להיות מעולה, פרט לעובדה שישראלים מנהלים את זה.

לא יעזור בית דין....!
אנחנו פשוט מתנהלים בצורה שכונתית, בונים יותר מידי על גישת ה- יהיה בסדר. כבר כשעלינו לספינה, ראינו שכל האונייה ממותגת בדגלים ושלטים של בירה שנקראת "skol". על פניו נראה הכי הגיוני שמותג אלכוהולי מסוים ייקח חסות על הפלגת צעירים וקרחנה כזו. העניין הוא שבמהלך כל ההפלגה, לא יכולת למצוא בקבוק אחד של הבירה המדוברת, אפילו לא פקק. זה בגלל שהחבר'ה מהספינה שכחו לאסוף את הבירות שנתנו להם. כך יצא שהחברה שנותנת חסות להפלגה, לא נמצאת בכלל על האונייה.

כשהגענו לקפריסין, ירדנו באיי נאפה.
רוב הקהל היה חבר'ה באזור גיל ה 20 פלוס מינוס. כולם רצו למשרדי רכב להשכיר טרקטורונים וטוסטוסים.
מסתבר ששם אפשר להשכיר אופנוע גם אם אין לך רישיון, רק רישיון רכב. נראה כאילו גם מותר לנהוג בלי קסדות ובלי חולצות כי כך נהגו כל החברה מישראל. תוך שעה, הכביש היה מלא בערסים בלי חולצות על טוסטוסים.
תוך שעה וחצי, הושבתו כבר 3 טרקטורונים. לאחד נשברה ציריה, אחד נתקע בלי דלק והשלישי, רק אלוהים יודע מה קרה לו.

הבעיה היא שהילדים הללו, לא יודעים מילה באנגלית. זה היה פשוט מביך. גם אני לא שולט באנגלית על בורייה, אבל יש הבדל מהותי בין לא לדעת אנגלית טוב לבין לסיים 12 שנות לימוד ולא לדעת לומר משפט אחד. אני מודה שזה היה די מצחיק, אבל גם קצת מביך.

לדוגמא: בחור שרצה לומר למוכר שחבר שלו נתקע בלי דלק והוא צריך חילוץ. הוא אמר משהו בסגנון "מי נוו דלק". ממש כך. מביך. בבר, אחד החבר'ה אמר לברמן "אקסקיוז יו, מי..." ואז הוא צעק לחבר שלו "רמי, איך אומרים וודקה רדבול באנגלית"...

ממש לא נעים, כשאנחנו באנו להזמין רכב, המוכרת הייתה כל כך לא נחמדה אלינו, אחרי שהיא גילתה שאנחנו מישראל, אבל עם כל הכעס שהיה לי עליה, לא ממש יכולתי להאשים אותה אחרי שראיתי מה היא עברה לפני.

על הספינה, במהלך המסיבה של סקאזי, היה נחמד. הינו בלב ים, מים כחולים, שמים מעל, מוזיקה מעולה ו...כל שנייה עף למים מעבר למעקה איזה בקבוק פלסטיק, או כוס שלא לדבר על סיגריות כמובן. הספינה השאירה אחריה כזה שובל של פסולת שיכלו לעקוב אחרינו גם בשחייה.

על שולחן הפוקר ישבו ילדים עם משקפי שמש ששיחקו אותה "דון קורליאונה" והתלהבו מהעובדה שהם מקבלים שתייה חינם. הם הפסידו את התחת שלהם!!!

בלובי, בערב, ישב בחור ועישן סיגריה. הוא ראה את תקציר המשחקים לאותו היום. בתום הסיגריה שלו, מיותר לציין שאסור לעשן שם, הוא פשוט, בלי להתבלבל, כיבה אותה עם השולחן והשאיר את בדל הסיגריה שם, כדי שיאספו את זה או משהו.

לסיום, כשהגענו בחזרה לנמל אשדוד. התעכבנו בספינה על מנת לשלם את החשבון של החדר וכשיצאנו לנמל, לעשות את כל ביקורת הדרכונים, הגענו לעמדת השיטור. בעמדה לא היה אף אחד, בצד ישבו כמה שוטרות ואחת אמרה לנו בזלזול "או, טוב שנזכרתם לבוא, וואלה יופי". שוטרת על מדים, בזמן העבודה שלה, יושבת בצד ומעירה לנו שהגענו באיחור, מבחינתה כמובן, כי התעכבנו בספינה!!! אין דברים כאלה בשום מדינה אחרת. היא עוד כעסה עלינו כשהיינו בהלם מדבריה ואמרנו לה שתעשה את תפקידה.

אין מה לעשות, כאלה אנחנו ואין למי לבוא בתלונות. אם זה היה רק מצד קבוצת אנשים מסוימת אז בקטנה. אבל כשזה בא גם מצד "הישראלי המכוער" בארץ זרה. וגם מצד ההפקה שלא עשו שום דבר כמו שצריך, דחו הכל לרגע האחרון וזה היה נראה בהתאם ולבסוף גם מצד משטרת ישראל בכבודה ובעצמה, שכועסת שבאנו לה לא טוב. אז באמת שאין למי לבוא בתלונות.
אולי בעצם גם אני כזה. פשוט קשה לי להעיד על עצמי.
אני סתם זבוב קטן שמספר את מה שהוא ראה.
אבל היה כיף. אין מה לעשות, עם ישראל חי ואני אוהב אותו.


עומר בורשטיין


יום שלישי, 22 ביוני 2010

רשמים אחרונים מקורס ברמנים בזמן אמיתי

יש רגעים בחיים שאתה יודע מה הולך לקרות. סיטואציות שכבר חווית ואתה יודע איך הן יגמרו...
כך אני מרגיש כל פעם שאני פותח קורס חדש בזמן אמיתי. זה כל פעם מדהים אותי מחדש, זאת אחת הסיבות שבגללה אני אוהב את העבודה שלי כל כך.

שיעור ראשון, תחילת קורס, מגיעה קבוצה של 20 אנשים. אף אחד לא מכיר אף אחד.

אני אומר "שלום, קוראים לי עומר ואני הולך להיות המדריך שלכם".
ובא לי לומר להם\לצעוק להם : "בואנה, אתם לא מבינים בכלל איך אתם הולכים ליהנות פה חודש, זה אחד הדברים הכי כיפיים שעשיתם בחייכם ורק עוד חודש תבינו למה אני מתכוון, כשיגמר הקורס לא תרצו ללכת". אני יודע את זה, זה תמיד ככה.

בשיעור הראשון כולם בפוזה, זה בסדר, זה הגיוני.
בנים, בנות, לא מכירים אחד את השני, רוצים לעשות רושם.
כשאני שואל כל אחד מה הוא נוהג לשתות, כולם עונים לי כל מיני שמות של משקאות יוקרתיים כאילו באמת בחור בן 21 שהשתחרר לפני יומיים מהצבא, לא יכול לשתות שום דבר פרט לוויסקי סינגאל מאלט בן 18 שנה במחיר של 84 שקלים לכוסית.

בסדר, אני נותן להם לדבר. מהר מאוד הם יתרככו....

תוך שלושה שיעורים, אחרי שהם כבר הספיקו לשבור כוסות אחד על השני בשיעורי הפליירינג, אני מקבל אותם בערב ואני כבר קולט שיותר קשה לי, זה לא הדממה והפוזות של שיעור ראשון, זה כבר קבוצה של חברים שיושבת מולי ויש להם כבר הומור משלהם ומחליפים טלפונים, קובעים לצאת אחרי הקורס.

מה שתמיד מדהים אותי לראות, איך כל פעם מחדש, חבורה של אנשים שפשוט לא קשורה אחד לשני, אנשים לא היו מתחברים בחיים אם היו לומדים באותה שיכבה בתיכון, פתאום הופכים לחברים בצורה כמעט לא הגיונית.
הרי  בכל כיתה, אם נלך על הסטיגמות, יש תלמידים מכל הסוגים.

נוכל למצוא בכל כיתה "ערסים לייט" ו"פרחות" וחנונים וחברה יותר צעירם או יותר מבוגרים. מישהו מהדרום, איזה קיבוצניק מנותק מהצפון, תל אביבי אחד או שניים. ודווקא כנגד כל הסיכויים או ההיגיון, פתאום הפרחה והחנון קובעים ללמוד ביחד. וקיבוצניק המנותק יושב עם הבחור הרוסי שבהתחלה היה נראה קצת מוזר והם מתאמנים על תרגילי פליירינג ומסתבר שאתמול הם יצאו לשתות באיזה בר אחרי השיעור.

ואני ידעתי, יכולתי לומר להם "אמרתי לכם", כי אני מכיר את זה כבר ותמיד משעשע אותי להביט בכיתה החדשה ולדעת שאני יודע בדיוק מה הולך לקרות. אתם הולכים ליהנות בטירוף. הם יבינו את זה רק בהמשך, עכשיו הם אפילו קצת סקפטיים.

לפני שבוע סיימתי קורס, קורס מדהים!
כל הקורס נפגש לעשות על האש. תאמת, פעמיים. בפעם השנייה הייתי. אני ועוד שני מדריכים. פינינו ערב ובאנו. פשוט כל הקורס היה שם. פתאום הם הושיבו אותנו ביקשו מכולם להיות בשקט ודפקו לנו נאום. לא נעים לי לומר, אבל פשוט מרגש. על כמה שהיה כיף והם לא דימינו בכלל שיהיה כל כך כיף. ועל זה שהם למדו המון מאיתנו לא רק בנושאי אלכוהול. הם כל כך עצובים שהקורס נגמר. פשוט לא הפסיקו לחבק אותנו ולהצטלם איתנו. בסוף הם גם נתנו לנו מתנות. בקבוקי וויסקי שווים ביותר. הייתי נבוך. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. איך אמר הבחור בשיר של יום כיפור "בסה'כ רציתי להגיע הביתה השלום". אני בסה'כ באתי לעבודה.:)

עומר בורשטיין.

יום שני, 14 ביוני 2010

הברמן האידיאלי

הברמן הוא לב ליבו של הבר, את/ה מצוי/ה במרכז העניינים ומשמש/ת כצומת דרכים בין עובדי הבר, המטבח, המלצרים והמלצריות ,מנהלי / בעלי הבר וכמובן , הלקוח. את/ה, יותר מכל עובד אחר, הוא/היא זה/ו שמייצג/ת את הבר בעיני הלקוחות, הצלחת הבר תלויה באופן מכריע בך.

כברמן מתחיל את/ה נכנס/ת אל תוך עולם חדש,מעניין,רווי בחוויות ובמפגשים עם דמויות בלתי נשכחות, גם מתוך הבר וגם מחוצה לו. עם זאת, הינך בעל/ת מקצוע, המחויב/ת לתודעת שירות גבוהה ולמקצוענות . האמנות הגדולה היא היכולת שלך לשלב בין השניים.

טיפים לברמן המתחיל:
  • דייק בזמנים- אל תאחר לעבודה, דיוק מהווה ביטוי לרצינות.
  • שמור על פרופיל נמוך – למד ואל תנסה ללמד! כל בר הוא סביבת עבודה בפני עצמה.אין בר אחד הדומה לאחר. אל תתרברב בידיעותיך. אנשי הצוות הוותיק ירצו לראות בך מעט צניעות ,כך תוכל לזכות בהערכה ולרכוש את מקומך בכבוד בצוות.
  • אל תעמוד בחוסר מעש – הראה רצון ללמוד וחפש מה לעשות בכל עת, אם אינך יודע מה לעשות, שאל. 
  • קשר עין – צור קשר עין עם הלקוחות הנכנסים לבר גם כשלחץ העבודה כבד.
  • תן יחס אישי – נסה לזכור פרטים מסוימים לגבי הלקוחות שלך כגון : משקה אהוב, שם וכו'. כשתזהה אותו בפעם הבאה, ירגיש שייכות למקום.
  • היה ערני – ערנות למתרחש על דלפק הלקוחות תזכה אותך בטיפ גבוה יותר, שים לב לכוסות שתייה ריקות, סביבת עבודה מלוכלכת וסיגריות שדורשות הדלקה.
  • אנטיליגנציה רגשית – גלה רגישות למצבו של הלקוח, האם הוא מעוניין בשיחה או מעדיף שיניחו לו לנפשו. אין צורת התנהגות קבוע שמתאימה לכלל יושבי הבר! כל לקוח מהווה דמות ביפני עצמה בערב. 
9 דיברות הברמן
 
  1. אמינות – מתוקף תפקידנו , מופקד בידינו האוצר הגדול של הבר ותכלית קיומו – הקופה! ברמן שייתפס בגנבה ,לא רק שיאבד את עבודתו ,לא יוכל לעבוד במקומות רבים! (ענף הבר הוא בועה אחת גדולה וקיים קשר בין רבים מהמקומות).
  2. מקצועיות – שליטה במשקאות,בקוקטיילים ,בצורות הגשה והתאמתם ללקוח הוא הבסיס לקיומינו ,נסה ללמוד בכל משמרת משהו חדש הקשור לעולם האלכוהול והבר.
  3. סדר וארגון – מודעות לחשיבות הסדר והארגון בבר ומחוצה לו הינה קריטית לתפקוד נאות במשמרת. הקפד על סדר וארגון הבר בכל עת ללא קשר ללחץ העבודה.
  4. יעילות – ברמן יעיל משיג את מירב המטרות במינימום פעולות מיותרות ומצליח לספק שירות איכותי לכלל לקוחותיו.
  5. ניקיון - כברמנים אנו מתעסקים עם מוצרי שתייה ומזון, לקוח אינו מעוניין לשתות בכוס שאינה נקייה ,או לקבל שירות מברמן המשדר חוסר היגיינה אישית.
  6. היה נינוח – גם תחת לחץ עבודה כבד יש לשדר נינוחות ושליטה, ברמן המשדר לחץ יגרום ללקוחותיו להרגיש שלא בנח.
  7. שמור על ניטרליות – על הברמן לשרת את כל לקוחותיו על אף דעותיהם השונות , השתדל לא "לקחת צד" בויכוחים בין לקוחות כדי לא לאכזב את הצד המקופח.
  8. שמור על יחסי אנוש טובים – צוות מגובש שנהנה לעבוד יחדיו משרה אווירה טובה על המקום כולו , לקוחות מרגישים את האווירה הזו וכך גם השירות טוב יותר.
  9. אנטילגנציה רגשית – התכונה שהופכת ברמן טוב לברמן מעולה, היכולת של הברמן לתת הרגשה טובה ונוחה לכל לקוחותיו ובכך לגרום לחוויית בילוי מושלמת.

יום שני, 7 ביוני 2010

עד היום מדברים עלי ביפן

את הסרט "לעזוב את לאס ווגאס" ראיתי ביפן. מסופר שם על ניקולס קייג' אשר ננטש ע'י אשתו ואז הוא מחליט לנסוע ללאס ווגאס ולשתות את עצמו למוות. אגב, הוא מצליח. בגדול זה סרט חצי חינוכי, נראה לי שאפילו מראים אותו לתלמידים בכיתות י'ב כחלק ממערך ההסברה נגד אלכוהול. אבל אצלי הוא יצר אפקט הפוך. אני מאוד מושפע מסרטים. (אחרי שראיתי טריינספוטינג, רציתי להזריק ואחרי שצפיתי במטריקס, רציתי ללכת על קירות.

לשמחתי לא יישמתי את שני הרצונות הללו. בכל אופן, לאחר הצפייה בניקולס, כל מה שרציתי זה ללכת לבר ולשתות בטירוף. כך עשיתי, הלכתי לאחד מהברים החביבים עלי, הייתי שם תקופה ממושכת וכבר היו לי ברים קבועים. פשוט ישבתי על הבר והזמנתי כל מה שנוזלי. ביפן, להבדיל מישראל, הלקוח הוא המלך. ז"א, הם בחיים לא יתחילו לסגור את המקום כל עוד אתה שם. אין דבר כזה "להפוך כיסאות" מסביבך, כמו שנהוג בארץ. כל עוד אתה שם, הם שם. זה יצר מצב שהייתי יושב בברים עד שמונה בבוקר, לפעמים אף יותר והברמן פשוט נאלץ לשבת מולי, לבד ולהמשיך לחייך ולהגיש לי משקאות. מאוד אהבו אותי כלקוח ביפן, בהתחלה בכל אופן. הייתי צעיר, מערבי, שונה, קופצני וחצוף. סיפרתי להם שאני ברמן והם נתנו לי להיכנס לבר שלהם ולעשות להם קוקטיילים ותרגילים בפליירינג. כל זה היה בהתחלה. לאחר כמה חודשיים שהם שמו לב שאני שותה קצת יותר מן המקובל וגורם להם לסיים משמרת בזמן שפקידי בנק יוצאים לארוחת צהריים, הם פחות אהבו אותי. אותי זה לא עניין, הייתה לי תקופת אלכוהול חזקה מאוד. בכל ערב הייתי יוצא עם חברים יפנים שהכרתי, אבל בשלב מסוים של הערב, כאשר היפנים היו פורשים אחד אחד, אני הייתי נשאר על הבר עד שהייתי בא על סיפוקי האלכוהולי. זכורה לי פעם אחת שהבעלים של בר קטן שאהבתי "לצרוך" בו, שאל אותי בצורה מאוד מנומסת ומגומגמת אם הוא יכול לצאת לעשן סיגרייה ואם אני לא אכעס. זה היה כבר בשבע בבוקר, כשאני שיכור מת, שר שירי קריוקי מן המכונה ואני לבד שם. אני והוא. משום מה זה הצחיק אותי.


כל פעם שהייתי נכנס לבר שבו הכירו אותי, מאוד  שמחו לראות אותי כי תמיד הייתי מוקף חברים ועושה שמח, אבל ידעו שאחרי כל השמחה צפוי להם עוד לילה ארוך מאוד. כך נוצר מצב שבשעה מסוימת היו מתחילים להמליץ לי על מקומות בילוי אחרים בהם יש יותר נשים או מוזיקה יותר טובה.
היה בר אחד שמאוד אהבתי מכיוון שלאחד הברמנים קראו שמעון. לא יודע איך זה קרה או מה הפרוש של זה ביפנית, אבל זה היה המצב. יפני שקוראים לו שמעון. זה מאוד שיעשע אותי, במיוחד כאשר הייתי מארח חבר מישראל. אהבתי להיכנס למקום ולצעוק לברמן, מהדלת, "שמעון, תעשה בירה". הוא כמובן לא ידע עברית, אבל הוא שמע במשפט אחד שתי מילים שהוא מכיר. "שמעון בלה בלה בירה". בצורה מאוד מוזרה והזויה זה היה נותן לי תחושה של בית. כאילו נכנסתי לבר השכונתי שלי מתחת לבית והזמנתי דרינק. מה ששיעשע אותי בעיקר, הייתה העובדה שכל אורח שהבאתי איתי חשב שאשכרה יש פה ברמן יפני שמדבר עברית.
אבסורד ששם כמו שמעון, שם שבישראל נחשב קצת מיושן, יכול פתאום, בצד השני של העולם, לגרום לך לחייך ולהרגיש טוב.
אכן, נסתרות הן דרכי האלכוהול.

יש לילות שלא נגמרים

יש לילות שלא נגמרים, גם כשאתה חושב שהם הולכים להסתיים פתאום חל מפנה, לא בהכרח חיובי והלילה ממשיך. כך היה עם הלילה הספציפי הזה, שהסתיים לו (כך לפחות חשבתי) ב 4 לפנות בוקר, אחרי בילוי שכלל שני ברים שונים, פלוס הקאה קטנה באחד מהם. הגעתי הביתה, התקלחתי, אכלתי משהו ונכנסתי למיטה.

בדמדומי ההירדמות שלי שמעתי את הפון שלי מצלצל, הטעות הייתה שעניתי. חשבתי לתומי, שאם אני כבר במיטה, החבר יבין וינתק מיד. "אה גבר, מה קורה?" שמעתי מעברו השני של הקו. "ואללה אחי, ישן מת." עניתי. בשלב הזה הייתי בטוח שאני אשמע משהו בנוסח של "אה, סבבה, סליחה שהפרעתי, לילה טוב." אבל לא! מה ששמעתי היה "תתלבש, עוד חמש דקות אני אוסף אותך". זה היה נראה לי תלוש, לא קשור, אין שום כוח בעולם שיוציא אותי מהמיטה עכשיו. השעה אחרי 4 בבוקר ואני את הבילוי שלי להיום סיימתי. זאת הייתה הטענה שלי כלפי החבר. אך מה ששמעתי מעבר לקו זה "עוד 4 דקות אני כבר אצלך". פשוט לא הקשיב לי. ניסיתי שוב למרוח אותו באיזה משפט, אבל כששמעתי "עוד 3 דקות אני אצלך". הבנתי שאני נלחם פה בתחנות רוח. יצאתי מהמיטה, התלבשתי, שוב וירדתי למטה. נסענו למועדון באלנבי, יום שישי, חמש בבוקר והבר מפוצץ. זה מקום שמגיעים אליו כל ההזויים והמפורקים של הלילה. הזריחה החלה להפציע ובתוך הבר הכל חשוך, אפלולי ומפוצץ באנשים מפוצצים. בבר חיכו לנו עוד כמה חברים שהגיעו מבר אחר. שעה לאחר מכן החלטנו כל הקבוצה שהלילה עדיין לא הסתיים ויש עוד כמה כוסות שעדיין לא שתינו. החלטנו להמשיך למנזר. מנזר זה בר שפתוח כל היממה, כל השבוע סביב השעון והוא מיועד לאלכוהוליסטים נטו. שש בבוקר, אור יום, אנשים עושים ג'וגינג ואנחנו על הבר, חצי ערים חצי ישנים עם כוסות וויסקי ביד. לא יודע איך קרה, כי הינו מאוד עייפים ורצינו הביתה, אבל אחרי חצי שעה היינו בדרך לים. אולי בגלל שיקול הדעת המאוד מוטעה שהיה לנו. כבר שמונה בבוקר, יום שבת, מזג אויר טוב. חמישה שיכורים, ארבעה חברים פלוס עוד מזדנבת אחת הולכים לים. בים כמובן נכנסתי לשחות ערום, נמרח על הגלים, מתאושש קצת מהלמות האלכוהול, החלטתי שהגיע הזמן לצאת מן המים, להתייבש וללכת הביתה. תוך כדי הליכה החוצה אני רואה מולי סוכת מציל ומתחת לסוכה יושבים שני רומנים ושותים מבקבוק, כמו יתוש שנמשך אל האור או זבוב שנמשך לחרא, פשוט הלכנו ישירות אליהם. אני וחברי, כאשר שנינו עירומים. תוך שלוש דקות, מצאנו עצמנו יושבים בשפיפה עם שני רומנים שיכורים ומסריחים. לאחד מהם הייתה שפה נפוחה ולשני פנס בעין. מסתבר שכמה שעות לפני כן, בבקבוק הקודם שהם שתו הם הלכו מכות רצח, אבל עכשיו הם שוב חברים.
מסביבנו אנשים עושים הליכות על הים, זוגות מטיילים עם הכלב שלהם ורק אנחנו מסרבים לגמור את הלילה, יושבים עירומים ומנהלים שיחה עם שני אנשים שלא מדברים כמעט עברית. הם הזמינו אותנו לוודקה. הם שתו וודקת גולד בכוסות פלסטיק בטמפרטורת החדר, או הים יותר נכון. תאמת, היה לי טעים לאללה. לא יודע מה הסיבה לכך, או שאני כן יודע, הייתי כבר גמור, לא הרשתי כלום. יכולתי לשתות בנזין נטול עופרת והייתי נהנה ממנו. היה שלב שבו השיחה קצת הידרדרה והיה נדמה כאילו הם כועסים עלינו, אולי בגלל שהם שמו לב שאנחנו מתחילים לשתות להם יותר ממה שהם חשבו, כשהם הרימו את הקול הבנו שאנחנו צריכים לנתק מגע.

שעה אחרי, בקפה הלל, 9 בבוקר, על כוס קפה. אני מנסה להבין איך זה שאני לא ישן כבר 5 שעות ועדיין נמצא מחוץ לבית, ממשיך את אותו בילוי שהחל לפני 12 שעות.

אין ספק שמה שאני למדתי מאותו הלילה, אחרי כל הברים, האלכוהול, החוויות, השיחות המטומטמות שאני מניח שניהלתי עם חברי . מה שאני למדתי זה שוודקה גולד יכולה להיות טעימה מאוד ואף להיות מהנה, אם שותים אותה בטמפרטורה הנכונה ועם החברה הנכונה. אה, שכחתי, חייבים להיות כבר מאוד שיכורים.

איך התברגתי לזמן אמיתי. זה לא היה קל, אבל משתלם

הכל החל לפני 8 שנים כאשר נהגתי ללכת לים, לעשן ג'וינט ולסובב בקבוקים על היד. לאחר מכן, חבר שסיים קורס, לימד אותי עוד שלושה תרגילים בפליירינג. העניין הוא שכאשר ידעתי אותם, חשבתי שאני הפלייריסט הכי טוב בארץ. לא היה לי למי להשוות. גרתי בחדרה, עבדתי בבר באיזור השרון ובהשוואה לעוד שני חברים שלי שגם עשו פליירינג, הייתי הכי טוב.

לכן החלטתי, ברוב טיפשותי, שאני יכול להדריך בזמן אמיתי.

יום אחד, פשוט נחתתי לראיון בבית ספר. ישבתי עם עפי, המנהל דאז. כבר בהתחלה הוא אמר לי "תשמע, עכשיו אני לא צריך, אבל בוא נכיר אותך". הוא שאל אותי אם אני טוב, אני כמובן עניתי שאני הכי טוב. מה שלא ידעתי באותו רגע, זה שכל תלמיד שסיים עכשיו קורס, הוא ברמה גבוה ממני. פשוט לא הכרתי אנשים שיודעים לעשות פליירינג. הוא הציע לי להשתתף בתחרות שבמקרה מתקיימת עוד שבוע, למזלי סירבתי.

כשבאתי לתחרות, אגב, שבוע לאחר מכן, הבנתי כמה הייתי טמבל ואיזה מזל שהוא לא ביקש ממני להראות לו מה אני יודע, רק אז הבנתי כמה אני לא יודע כלום לעומתם.

ובכל זאת, לא וויתרתי, אני החלטתי שאני אהיה מדריך בזמן אמיתי, זה מה שרציתי. בדיוק עברתי לעיר, התחלתי לברמן בבר טרנדי בנמל תא. ומה שעשיתי זה דבר פשוט, כל שלושה שבועות התקשרתי לאותו עפי, המנהל של הבית ספר ושאלתי אותו אם מת לו איזה מדריך. (כמובן שזה היה בצחוק). כל פעם מחדש הוא ענה לי "לא עומר, לא מת אף אחד עדיין". ככה חלפו להם כמה חודשים בהם המשכתי לברר אחת לכמה שבועות מה התחדש במאגר המדריכים. עד שיום אחד, העיר אותי טלפון באמצע שנת הצהריים, על הקו היה עפי מזמן אמיתי שאמר לי "עומר, מה שלומך, בוא שוב לראיון". אני מאוד נלחצתי, אולי מכיוון שהתעוררתי משינה ואמרתי לו שאני מקווה שאף אחד לא מת...

שעה אחרי זה הייתי בראיון, שבוע אחרי זה נכנסתי לסטאז'. בו למדתי הרבה תרגילים, הרבה על הדרכה. הייתי בא להתאמן בלילה לבד בבית ספר. תמיד הקפדתי שלא חשוב כמה התלמידים שלי יהיו טובים, תמיד יהיו לי תרגילים יותר טובים וקשים ממה שהם מצליחים לעשות. להגיע למצב כזה בתחום הזה זה אך ורק אימון.
הייתי מדריך שלוש שנים, הרבה חבר'ה למדו ממני תרגילים. אני למדתי הרבה דברים מהרבה חבר'ה. הייתה תקופה יפה בה הינו מתאמנים, מחליפים תרגילים, מלמדים אחד את השני, הולכים לתחרויות.

מוסר ההשכל של הסיפור הזה הוא, אם אתה רוצה. תציק! תציק בנועם, בהומור, תציק בלי להציק, אבל תציק.
ראיתי את זה על דברים אחרים בחיי, כשרציתי משהו ולא הצקתי, הוא לא קרה. עפי התקשר אלי כשהוא היה צריך מדריך, רק בגלל סיבה אחת, הוא זכר אותי, הצקתי לו במשך תקופה וכשהתפנתה המשרה היה לו ברור שהוא מקשר אל הבחור המוזר הזה שמציק לו כבר כמה חודשים.

עוד דבר, לכל חובבי הפלירינג. יש לי שלוש מילים בשבילכם. אימון, אימון, אימון.
אין דרכי קיצור בפלירינג, רק אימון. המזל הוא שכיף להתאמן בזה