בלוג וידאו זמן אמיתי בית הספר לברמנים משחרר בלעדית וידוי אישי של עומר בורנשטיין, מדריך קורס ברמנים בזמן אמיתי. פוסט חושפני ומציצני בעליל על תשוקה אפלה לליקר הצרפתי שרטרז (Chartreuse). לא מומלץ לנשים בהריון ולבעלי קיבה רגישה. 55% אלכוהול בסולם זמן אמיתי.
נשבע שזאת הפעם אחרונה תמיד אמרתי ששרטרז זה הסם של עולם האלכוהול, מדובר בליקר צרפתי אשר מגיע באחוזי אלכוהול של 40% או של 55% לבחירת אחוזי המלחמה בבוקר. מתובל בעשבים, שורשים ועוד. לא יודע איך להסביר את המשפט הבא, אבל, " בכל פעם ששותים שרטרז, קורים דברים !". וכך, החל לו עוד לילה שבמהלכו החלטתי, היום אני הולך על שרטרז (55% כמובן), זאת לאחר שווידאתי ביומן שאכן אין לי כלום מחר, כי זה אחד התנאים לשתיית שרטרז, לפנות את יום המחר. הערב התחיל באור גדול, אך ככול שהערב העמיק וככול שנוספו מנות שרטרז לדמי, הוא נהיה אפלולי יותר ויותר. יש לי מן קללה, ברכה כזאת, שאני תמיד זוכר הכל. לא חשוב כמה אהיה שיכור, אני תמיד זוכר הכל.(היו לא מעט פעמיים שהיתי מעדיף לא לזכור דברים או דברות שעשיתי).
זכור לי שכשחזרתי לדירתי בשעה 4 בבוקר, אחרי 10 מנות סם, שיכור ומטושטש כביום היוולדי, נפלתי פעמיים בחדר המדרגות, דבר שלא קורה לי מעולם. התעוררתי כשכל להקת בת שבע מנגנת אצלי בראש, קומפלט. ניסיתי לקום לשירותים וראיתי שאני לא מסוגל להתיישר, הלכתי בכפיפה תוך שאני נישען על הקירות ונעזר במשקופים. הגעתי לשירותים להקאה ראשונה. בזמן הזה עוד לא ידעתי שבהמשך היום אני אמשיך להשיל את כל החלקים הפנימיים של הגוף שלי.
היה שלב בו נשכבתי על השטיחון המזוהם במקלחת, אחרי הקאה לתוך אמבטיה הפעם וחשבתי לעצמי, "טוב, אני אירדם פה ומתישהו השותף שלי יבוא וימצא אותי. לפחות אני לא זרוק ברחוב".(אפשר לחשוב שהשטיחון שלי יותר נקי). הבעיה היא שהוא לא בא, דווקא באותו יום הוא נסע להורים והשאיר אותי לגסוס לאיטי. מתישהו אפילו שקלתי להזמין אמבולנס כי היה לי ברור שאני בהרעלת אלכוהול. כמובן שעשיתי מה שכולם עושים במצבים האלה. נשבעתי לאלוהים. נשבעתי שאם רק יוציאו אותי מהמצב הזה אני אפסיק לשתות. מה זה אפסיק לשתות? אני אתחיל להעביר זקנות את הכביש, אני אתנהג יפה לנשים, אני אתרום לקהילה, אשלם מיסים, רק לצאת מהמצב הזה. כשהתעוררתי על הרצפה במקלחת אחרי כמה זמן והבנתי שהשותף כבר לא יגיע, זחלתי, פשוטו כמשמעו, פיזית על הרצפה לכיוון המיטה. כל היום עבר לו בן ערות לשינה, בן הזיה להזיה. לא אכלתי כלום כל היום, בקושי שתיתי, רק הקאתי קצף ומיצי קיבה.
ראיתם "טריינספוטינג"? אז, זה זה! הייתי בקריז מטורף של רעידות, הזיות והקאות. מתישהו, באזור חצות, הגוף שלי ניצח והתחיל להתאושש. הפסקתי להקיא, יכולתי כבר לקום וללכת. הייתי מאוד חלש, אבל יכולתי להתחיל לתפקד כמו אדם בוגר. הסרחתי בטירוף , הזעתי אלכוהול כל היום, לא צחצחתי שיניים. הייתי רקוב. אפילו לי היה קשה עם עצמי. נכנסתי למקלחת, אין ספק שזה עשה משהו. יצאתי מהמקלחת, השעה הייתה כבר אחרי חצות. התחלתי לצאת מזה. הייתי במצב גסיסה מעל ל 12 שעות. רק עכשיו התחלתי להבין עד כמה מצבי היה גרוע ומעורר רחמים. אז, באמת בפעם הראשונה, הבנתי שהפעם באמת שתיתי יותר מידי וזה היה מוגזם ומסוכן. הגוף שלי עבר טראומה ואני עשיתי לו את זה. אני מניח שאם הייתי שותה בלילה עוד שתי מנות הייתי, ודאי, מגיע לבית חולים לשטיפת קיבה. שזה, כמו שהבנתי, אחד הדברים היותר כואבים ולא נעימים שיש. שכבתי על המיטה, אחת בלילה, קצת יותר מאוזן ולפתע, השותף שלי מגיח. נכנס לפתע הביתה, מסתכל עלי ושואל "מה גבר, איך עבר היום?" " רגיל, אין חדש. סתמי, משעמם". "אה...נזכרתי במשהו...כמעט מתתי!"
קורס ברמנים זמן אמיתי מזמין אתכם לוידוי אישי של ברמנית שעולה בפעם הראשונה למשמרת אחרי שגמרה את קורס ברמנים. כל מה שרציתם לדעת על הלילה הראשון בלי מדריך צמוד. גילי לבד, לבד על הבר והיא עושה את זה כמו גדולה.
הבר הוא הבמה ואנחנו השחקנים. ערב ראשון על הבר. שמי גילי, בת 21, ברמנית, ובמקצועי השני אני גורמת לאנשים במסיבות לעשות רכבת. עכשיו כשאתם אוהבים אותי אפשר להמשיך הלאה...לפני חודש סיימתי קורס ברמנים ב"זמן אמיתי". היום אני מוצאת את עצמי מברמנת ב"בלום-בר" - קינג ג'ורג' פינת אלנבי, בואו להגיד שלום.
כבוגרת קורס ברמנים זמן אמיתי, זאת המשמרת האמיתית הראשונה. החלטתי לספר לכם על החוויות הראשונות שלי כברמנית מתחילה. המקצוע הזה תמיד משך אותי. אני אוהבת אלכוהול, לצאת, חיי לילה. אבל אם להודות באמת, הרעיון של לעמוד לראשונה במשך הרבה זמן במרכז תשומת הלב בבר הרתיע אותי מאוד. מה לי ולזה? הפעם האחרונה שהרגשתי במרכז הבמה היה במגמת תיאטרון בתיכון, כשבאמת עמדתי במרכז הבמה. אבל משום מה, כשאתה משחק תפקיד אחר הרבה יותר קל לך להיות משהו אחר. ה"בכאילו" מאפשר לך לקחת הפסקה של כמה שעות מלהיות עצמך ולהרשות לעצמך להיות כל מי שבא לך ובצורה הכי קיצונית. לברמן זה שונה, או לפחות כך חשבתי.
פעם ראשונה בחיי שנכנסתי לסיטואציה בה מלא אנשים סביבי מתעסקים בי, שופטים אותי, ותלויים בי. אין ספק שזה מלחיץ להסתכל על לקוח בידיעה שהטיול שלי לדרום אמריקה תלוי ברוחב ליבו או יותר נכון בעומק ארנקו, הרי אף אחד לא סלחן כשמדובר במשקה שלו. אפילו ניסיתי להשתמש בקלישאה של "לדמיין את כולם בתחתונים"- לא מומלץ! לפחות לא לפני ששותים כמה צ'ייסרים. אבל כפי שאתם רואים, מעצם היותי כותבת עכשיו על אותה משמרת, כנראה שעברתי אותה בשלום.
בהכשרות הראשונות שלי בקורס ברמנים זמן אמיתי למדתי להכיר את הבר מבפנים, למדתי מה צריך להגיש ואיך להגיש אותו לפי דרישות המקום. למדתי בזמן אמיתי על שיתוף הפעולה בין המלצריות והברמנים, ובעיקר למדתי על עצמי. כבר בשלב הזה יכולתי להבחין בשינוי שחל בי. פתאום לעמוד מול כולם באמצע הבר כבר לא היה מביך, לקבל מחמאות היה משהו שבשגרה. כבר בהתלמדות השנייה או השלישית נשארתי לבד בבר ולא רציתי לצאת ממנו. למדתי לקרוא שפת גוף של אנשים. נכון, אמנם מגיעים מהקורס עם ידע לא מבוטל באלכוהול אך זה לא מספיק, יש דברים שאפשר ללמוד רק בשטח- אנשים הם עולם ומלואו והם יקבעו אם המשמרת תהיה קלה או קשה, מאכזבת או מוצלחת ואחרי הכל- אני שם בשביל לשרת אותם.
הגיעה המשמרת הראשונה שלי, כבר לא בתור מתלמדת אלא בתור ברמנית לכל דבר. ברמנית שצריכה להפגין ביטחון, גם אם אין לה מושג מה הלקוח שלה ביקש, ברמנית שצריכה לחייך ולעשות פרצוף של "התכוונתי לעשות את זה" כשנשברת כוס וכל הבר מוחא כפיים וצועק מזל טוב (כולל הבעלים של המקום). ברמנית שהיא "מסמר הערב", שולטת בהכל, קובעת מה תשתו, גם אם נראה לכם שאתם בוחרים לבד את המשקה שלכם. למרות שכבר הכנתי את עצמי עם משפט כמו "הגיע לה..לא אהבתי את הכוס הזאת", המשמרת עברה בהצלחה ושום דבר לא נשבר.
להיות ברמן מוצלח זהו דבר נרכש, אך מה שהלקוחות רואים זה מה שאתה בוחר להציג. אין הרבה הבדל בין ברמן לשחקן, וכמו השחקן, גם הברמן צריך לתת "שואו", הבר זאת הבמה, והלקוחות הם הקהל. הפידבקים מלקוחות הוציאו אותי מההלם ודחפו אותי הלאה, ההכוונה הכ"כ ביתית של צוות העובדים והעצות שלהם הובילו אותי קדימה. בסופו של דבר היה כיף לא נורמלי!! אז נתראה בבלום-בר.
קורס ברמנים זמן אמיתי בית הספר לברמנים המקצועי והאיכותי ביותר בישראל. מחפשים קורס ברמנים בבית ספר איכותי וותיק? אל תתפשרו. יש הרבה קורסים לברמנים, אבל יש רק בית ספר אחד שמציע לכם את כל היתרונות. אל תיקחו החלטה לפני שקיבלתם את כל המידע. שווה קריאה.
קורס ברמנים זמן אמיתי. הניסיון עושה את ההבדל. (יתרון מספר 1) זמן אמיתי עושה בית ספר לכ-ו-ל-ם בכל מה שקשור לניסיון ולמקצוענות. תשאלו את עצמכם איזה בית ספר הוקם בשנת 1989 ועדיין פעיל בשוק? איזה בית ספר הצליח להעמיד אלפי בוגרים שעובדים בענף הבארים והמסעדות? נכון זמן אמיתי. 21 שנים של ותק ומקצוענות. 21 שנים של פעילות והכשרת ברמנים מקצוענים.
זמן אמיתי – קורסים לברמנים בפריסה ארצית (יתרון מספר 2) זה לא משנה היכן אתם גרים, בית הספר לברמנים זמן אמיתי, מציע לכם נגישות לכל קורס, בכל איזור בישראל. תל אביב, חיפה, באר שבע, ירושלים, טבריה ואילת.
מקצוענות בהדרכת קורסים לברמנים (יתרון מספר 3) המדריכים בקורס ברמנים זמן אמיתי, הם המדריכים המנוסים ביותר בשוק. עובדה. זמן אמיתי בית ספר לברמנים, מעל כולם. עשרות מדריכים מקצוענים שחרשו כל בר בישראל ומשלבים עבודה וניסיון מעשי גם בישראל וגם בבארים בחו"ל. בקורס ברמנים זמן אמיתי לומדים ומתנסים בעבודת בר מקצועית. תכנית לימוד עשירה ומגוונת הכוללת מסלולי העשרה בכל תחומי עבודת הבר, הן ברמה העיונית והן ברמה המעשית. שיעורים בעבודת בר אינטנסיבית שרק מדריכים עתירי ניסיון יכולים להעביר. תבדקו מי המדריכים שלכם, אל תתפשרו על איכות ועל מקצוענות.
גומרים ללמוד יוצאים לעבוד עם WORKOHILOC (יתרון מספר 4) רק בקורס ברמנים זמן אמיתי דואגים לעתיד שלכם. באמצעות חברת ההשמה מבית זמן אמיתי WORKOHOLIC. בזמן אמיתי מתחייבים להפנות כל בוגר בית הספר לברמנים לעבודה בענף הברים ולאפשר לו לממש את הפוטנציאל כמקצוען על הבר. זמן אמיתי לא רק מבטיחים אלא מקיימים אתכם קשר רציף, גם אחרי סיום מסלול הלימוד. עכשיו גם אתם מבינים למה אלפי סטודנטים, קיבוצניקים, הייטקיסטים, משפרי עבודה, חיילים משוחררים, צעירות וצעירות בוחרים ללמוד בזמן אמיתי בית הספר לברמנים הטוב ביותר בישראל.
היתרון הבינלאומי של זמן אמיתי (יתרון מספר 5) זמן אמיתי בית הספר לברמנים מוכר על ידי איגוד הברמנים הבינלאומי ונחשב לאחד מבתי הספר הגדולים והמוכרים ביותר בעולם .מה שמבטיח לכם גם עבודה בחו"ל. אם יש לכם חלומות לעבוד כברמנים בחו"ל, תעודת ההסמכה מבית ספר לברמנים זמן אמיתי יכולה לעזור. גם הקשרים של זמן אמיתי יכולים לסייע בעשרות בתי ספר לברמנים בעולם להגשים לכם חלום לעבוד בחו"ל כברמנים.
זמן אמיתי בית הספר לברמנים – שם שפותח דלתות (יתרון מספר 6) בוגרי קורס ברמנים, גם אם תחליטו שאתם רוצים לעבוד בתחום המלונאות או המסעדות, ולא רק בענף הבארים, מהר מאוד תגלו שהשם זמן אמיתי פותח דלתות. תשאלו כל בוגר ובוגר מבין אלפי הבוגרים שלמדו בבבית הספר לברמנים זמן אמיתי ותבינו מדוע שווה לכם ללמוד בבית ספר המציע לכם את כל היתרונות בקורס ברמנים אחד. קורס איכותי שמוכר ומוערך על ידי אלפי מעסיקים בישראל. זמן אמיתי בית ספר לברמנים מעל כולם.
פיטבול מקפיצים את יוטיוב עם מיליוני צפיות. I KNOW YOU WANT ME זמן אמיתי בית ספר לברמנים מביא לכם דיווח ישיר מהפייליסט של יוטיוב. פיטבול קורעים את הרשת עם להיט ענק, מקפיץ ישבנים אולטימטיבי, הקטע הכי חם בכל מועדון. אם יש לכם תוכניות להקפיץ את הבר, זה השיר שיכול לעשות את זה ובגדול. אם בא לכם להתאמן בפליירינג, זה הקצב שיקפיץ כל קוקטייל בקלילות חסרת מעצורים. מקפיצים טקילות על הבר? זה הקטע שיתן לכם בראש בלי הפסקה. מעורר מסיבות מומלץ הולך חזק עם כל דרניק שתבחרו. זה לא משנה מה אתם עושים בחיים, סטודנטים, חיילים משוחררים, הייטקיסטים, רווקים, רווקות, מנכ"לים, סמנכ"לים גרפיקאים, ביצועיסטים, קיבוצניקים, זמרי חתונות, מנהלי משאבי אנוש, זה הקצב שתקבלו בזמן אמיתי. קליט, סוחף ומעורר, בדיוק כמו הקורסים והסדנאות שלנו. תהנו. צוות בלוג זמן אמיתי בית הספר לברמנים.
עומר בורשטיין מדריך ברמנים בקורס ברמנים זמן אמיתי, שכח בחורה על הבר. זה כואב, זה עצוב, וזה לא קורה כל יום. גבר הולך לאיבוד דרך לוקססובה וצ'ייסר.
נפתח בהתנצלות, אני לא גאה במה שעשיתי.
לא עשיתי את זה מעודי, לא עד אותו אירוע בכל אופן...הרקע- אירוע אלכוהול של אחת החברות שחגגה 30 שנות פעילות או משהו כזה. כיאה לאירוע מסוג זה, מגיעים כל אנשי תעשיית האלכוהול, וזה הופך מהר מאוד למסיבה ביצתית בה כולם מכירים את כולם. אלכוהול חינם, שלל צ'ופרים והרבה כוסיות, אלו כנראה רשימת המצרכים לאירועים כיפיים. בשלב כל שהוא בערב, הכרתי בחורה נחמדה (או שכך חשבתי בגלל מצב הצבירה בו הייתי שרוי). ברקע התנהלה תחרות שתיית בירה ואנחנו עמדנו לנו בצד, קשקשנו והכרנו אחד את השני. באותו אירוע, על אף שלל הפיתויים, האלכוהוליים שהיו שם, הייתי נאמן לקו אחד ושתית אך ורק לוקססובה.
לא רציתי לערבב.
כשהבחורה ואני החלטנו להעביר את המסיבה לבר אחר בעיר, עשיתי את הטעות הראשונה והכי קריטית שלי לאותו הערב ושתיתי עם חבר (אחרי מסע שכנועים שהיו שוברים גם את איוון האיום) צ'ייסר של צ'ילי וואי. אני יודע, לא רציתי לערבב וגם ככה הייתי כבר די שתוי. אבל הוא ממש לחץ עלי ואני כבר רציתי להיפטר ממנו כי חיכתה לי מישהי...אז נשברתי. אגב, השיקול שלי היה "וודקה זה מדגנים, כך גם הליקר. בוודקה יש 40% אלכוהול, כך גם בליקר. ז'א שזה לא ממש לערבב".
כמובן טעיתי, עוד יסתבר בהמשך שזה הצ'ייסר שגמר לי את הערב.
בנהיגה בדרך לבר הבנתי שאני יותר שיכור ממה שחשבתי. פתאום הבחורה לא באה לי טוב, התחילה לחפור בזמן שאני רק נלחם לנהוג נכון ולא להקיא על עצמי תוך כדי. הגענו לבר, בשעה טובה. בכניסה אמרתי לה "שבי על הבר, אני מגיע עוד שנייה". נכנסתי למטבח (זה היה בר של חברים) לקחתי בקבוק מים, חשבתי שאולי השקט יעשה לי טוב, אבל כנראה שבחילה ושיכרות לא בא בטוב עם ריח של שמן שרוף מהצ'יפסר. יצאתי החוצה לנשום אוויר ואז הגעתי להחלטה שאני צריך להקיא. אם אני אקיא אני פשוט ארגיש יותר טוב. הלכתי הצידה, מאחורי אוטו והקאתי הכל. סיימתי, שתיתי מים ופתאום ראיתי שאני נשען על האוטו שלי. לא טוב לי פה, ביד אני עדיין מחזיק את הסלולארי והמפתחות. בלי להתבלבל בכלל, לחצתי על האזעקה, נכנסתי לאוטו ופשוט נסעתי הביתה.
לרגע לא חשבתי על הבחורה שהבאתי
השארתי אותה על הבר בלי לומר לה בכלל שאני הולך. יותר מזה, בלי לדעת מי זאת, איך קוראים לה ואיך היא נראית. הנסיעה הביתה דמתה למשחק ווידאו חללי, הרגשתי שאני עף בתוך חללית קרב, התחנות ברדיו נראו כמו התאריך בזמן אליו אני עף, כל המכוניות מסביבי הם האויבים ובגלל שעוקבים אחרי אני חייב לעשות פניות מהירות. מתישהו ואיכשהו, החניתי את הרכב ואפילו הגעתי הביתה ונכנסתי למיטה.
התעוררתי בבוקר, זוכרים את המלחמה מאתמול?
אז היא כמובן לא התרחשה אתמול אבל עכשיו היא מאוד מתרחשת אצלי, בתוך הראש. מלחמת עולם. אני עם בגדים כמובן, כיאה לאותה תקופה בחיי. מסתכל על השעון ומגלה שעוד שעה אני צריך להיות בעבודה בזמן אמיתי. מצחצח שיניים ויוצא מהבית. כבר הייתי לבוש. מצאתי את עצמי עומד ברחוב ולא זוכר. לא זוכר איך הגעתי הביתה ויותר מזה, איפה החניתי את הרכב. פשוט הסתובבתי בקרבת הבית שלי וחיפשתי את האוטו, ממש כך! כשהגעתי לאוטו ראיתי שמישהו הוריד לי את הראי הימני. גם ככה יש לי בוקר קשה ולגלות שמישהו שבר לך את המראה ועוד לא השאיר פרטים. זה ממש, אבל ממש מרגיז. לפתע ראיתי באוטו שלי שקית, מונחת על המושב האחורי. לא הבנתי מה עושה שם שקית שברור לי שאני לא שמתי אותה שם. נכנסתי לאוטו והתחלתי לנסוע לעבודה.
במהלך הנהיגה הכול פשוט חזר אלי.
אתמול במהלך חיפוש החנייה, באחד הסיבובים, נכנסתי באוטו ואפילו לא עצרתי לראות מה הנזק שלו ושלי, מרוב שהייתי שיכור, כמו שזה קרה, כך שכחתי מזה. והשקית? מה זאת השקית הזאת? ואז זה הכה בי. זנחתי אתמול בחורה על הבר. פשוט ברחתי לה. לא התחשק לי להמשיך איתה את הערב אחרי שהקאתי ופשוט הלכתי, בלי להתעניין בה ואיך היא חוזרת הביתה, איפה היא גרה בכלל. אחרי הכול היא באה איתי, אני הבאתי אותה. ועכשיו, יש באותו שלי שקית עם דברים שלה ולי אין מושג מי זאת.
מסקנה- מותר לערבב משקאות אבל אסור לערבב בחורות. אחר כך נתקעים עם שקית ולא יודעים מה לעשות איתה. עם מישהי קוראת את זה והסיפור נשמע לה מוכר,יש לך שקית עם חפצים אצלי...
קורס ברמנים זמן אמיתי מגיש פוסט זמן באווירה נוסלטגית. עומר בורשטיין מדריך קורס ברמנים בזמן אמיתי בית ספר לברמנים וברמן בעבר ובהווה, מארגן ערב נוסטלגי רווי זיכרונות על הבארים והפאבים של שנות השבעים והשמונים שהכי עושים לו את זה. פוסט בטעם חומוס, צ'פס, סלט, כולל בר עץ ספוג בניחוחות אלכוהול. היו זמנים.
סיפורי ברים - איך הכל התחיל? נשברתי, אחרי חיזורים חוזרים ונשנים מצד זמן אמיתי שאני אכתוב משהו, נענתי להפצרות והתיישבתי מול המחשב. טוב, זה לא בדיוק קרה ככה, ז"א, זה בערך קרה ככה, רק הפוך, אחרי שאני התחננתי למעלה משנה, הם נשברו בסוף ואמרו את המשפט המיוחל "יאללה תכתוב משהו ושלח למייל". אז התיישבתי לכתוב, בתור סטנדאפיסט מתחיל שמופיע כמעט ובעיקר רק בבארים בכל הארץ, יש לי הרבה סיפוריי בארים, בתור ברמן וותיק שפרש וחזר ושוב פרש, יש לי גם לא מעט סיפורי לקוחות. עכשיו השאלה היא מה ראוי? גיליתי שזו לא עבודה קלה. איזה מן הסיפורים ראוי להיכתב? איזה סיטואציה שחוויתי אמורה להיות מונצחת? ואז זה הכה בי חברים. אתם הולכים לקרוא על סוג הברים שהכי עושים לי את זה!!!
קבלו את הבארים שאני הכי אוהב
לאחר שת"א ירדה למחתרת ולמרתפים לפני שנתיים שלוש בדמות הרבה בארים אפלוליים בקומת מרתף של בתי עסק כמו הברקפסט קלאב, מנטל, אקדמיה...אחרי שהיא עלתה על גגות העיר בקיץ האחרון ושם בהחלט משהו קרה הלילה, בבארים כמו הסאבלט, מגדלור והגג. אחרי שנפתחו טאפסים וקאוות בארים למכביר ונראה כאילו כל הטרנדים מוצו עד תום. אני החלטתי לכתוב על סוג הבארים שאני הכי אוהב, זה שתמיד היה ותמיד יהיה זה שכוחו הוא דווקא בחוסר הטרנדיות שבו ואני מתכוון כמובן למוסדות אלכוהול וותיקים. בארים שהצעיר בניהם נולד לפני לא פחות מעשור, שלא לדבר על זקן השבט שהוא נושק לארבעים.
בואו ניקח את בר "השופטים" לדוגמא:
מעניין מה כל כך מושך אותי בבאר הזה בפרט ומהו סוד הקסם של הבארים הוותיקים בכלל. בארים שלא עובדים עם היחצנים הכי "נחשבים" בעיר, מה שאומר שגם לא תמצא שם בחורות איניות, מוזיקה עכשווית ,חברים מהאוניברסיטה, אקסיות תל אביביות מן העבר המאוד לא רחוק, בעיות סלקציה, צפיפות מחרידה....היי...זה דווקא נשמע לא רע כשחושבים על השורה האחרונה...
געגועים לברים עם הרבה נוסטלגיה בעודי יושב וכותב שורות אלו אני מאזין לדיסק של "בוב דילן" ונאלץ להודות, אני בחור נוסטלגי.כן, מודה, זה עושה לי את זה. כל עניין הנוסטלגיה הזו מגניבה אותי, העידו עלי לא מזמן שאני רכילאי של נוסטלגיה. אני יודע מי שכב עם מי בתקופת לול, ומי אמר מה למי, ומה בדיוק קיבל אומן זה או אחר כמתנת יום הולדת מחברתו בזמן שהייתה נשואה לחברו וכו'. כך גם הבארים הנוסטלגיים האלו עושים לי את זה.
אורי זוהר, דן בן אמוץ ושמוליק קראוס יורדים על בקבוק
אני אוהב לשבת על הבר ולדמיין איך "הברנז'ה" דאז הייתה יושבת ושותה, צווחים שירה, רושמים שורות על מפיות, ומקנחים את הערב באיזו קטטה טובה. כן, קטטה. אפילו לאלימות היה סטייל, לא היו אז מכות, הם התקוטטו, היו קטטות בארים. תודו שזה נשמע יותר טוב ואפילו קצת סקסי...
ריח אלכוהול ספוג בבר עץ אלון עושה לי את זה
להבדיל מהבארים החדשים בבארים הוותיקים יש יותר עץ מנירוסטה, יותר חום אנרגטי מקור מזגנים, יותר מנורות אדומות נעימות מתאורת לדים, הבר עשוי בד"כ מעץ כבד ושרוט אחרי מספר בלתי מבוטל של כוסות שהוטחו בו (ואולי גם ראשים), ריח האלכוהול באמת ובתמים ספוג בבאר ובאוויר ולא כמו שכותבים בביקורות בארים על מקומות שנפתחו לפני חודש, מקום כזה לא יכול להיות ספוג ריח אלכוהול. כמה אנשים הספיקו להקיא בו? כמה כוסות בירה נשפכו בו?
אוכל פשוט בלי פלצנות
בערב רגיל אפשר למצוא תמהיל של אנשים שממש, אבל ממש לא קשורים אחד לשני. שולחן של תיירים, שולחן מבוגרים, מס' צעירים בחופשה מן הצבא, אדם בודד על הבר (אולי משורר), זונה עם סרסור יושבים בפינה אחת ובפינה השניה קבוצת "הייטקיסטים" שחוגגים יום הולדת למנהל המחלקה.במטבח לא תמצאו מנות מסובכות שקשה לעכל ולהגות, לא סושיים ופוקצ'ות למיניהם אלא פלטות טוגנים!! צלחת צ'יפס!! מנת חומוס!! כיאה לשנות השבעים,שמונים.
ג'ימי הנדריקס על הבר
החלק הכי טוב זה המוזיקה, אני מניח. פלייליסט שמנוגן לרוב ע"י הברמן או המנהל בעזרת דיסקים.ועוד איזה דיסקים, כאילו פרצו לי הביתה בשנות התיכון ולקחו לי את כל סטנד הדיסקים שלי שעמלתי כה רבות בהקמתו. מנירוונה דרך גאנז אנד רוזס, כמובן בוב דילן, לד זפלין, ג'ימי הנדריקס וכל מי ששווה, חשוב, מוכר, או מת ממנת יתר. (לא כולל את זוהר המלך). במקומות כאלה אני תמיד אוהב לשבת על הבר לאחר שהתבשמתי קלות ולדמיין איך זה היה פעם, לא מזמן, לפני 2עשורים לערך, אולי שלושה כשדברים היו יותר "גזעי", ומה שלא נראה אז "חפיף". אנשים נפגשו ברחוב ולא בפייסבוק ודיברו על כך שבחו'ל יש המצאה כזאת של טלפון ללא חוטים, שאפשר לדבר בעזרתו מחוץ לבית. אבל בארץ זה לא יתפוס הם ודאי הוסיפו...
בליינות בעידן הפייסבוק וה-SMS
עוד לפני עידן הצייסרים הרכרוכיים כשאנשים שתו שאטים שלמים ורד בול היה פשוט תרגום של צמד המילים שור אדום ותו לא, ודאי לא מכת מדינה. שתו אז וודקה לא מוכרת עם תפוזים. רק מי שהיה קצת בחו'ל וחזר עם איזה גלאם וכמה פרוטות מיותרות הרשה לעצמו להזמין ברוב פאר והדר שיבאס!! היום זה כבר לא כך, השתנתה התקופה, אי אפשר להילחם בזה. גם אני נכנס לבר עם פון הכי משוכלל שיש ובעודי יושב על הבר ושותה אני בודק הודעות סמס. ובכל זאת, יש איזה רגע בערב, רגע בו אתה די שיכור ובדיוק מתנגן השיר הנכון של לד זפלין, ראייתי כבר די מטושטשת ולרגע, אפילו לרגע קט נדמה לי שהזמן חזר אחורה והינה עוד שנייה, ממש עוד רגע תפתח הדלת ויכנס דן בן אמוץ שיכור עם גלבייה ויקלל ויגדף את חברו עמוס קינן ופתאום...פתאום...הודעת SMS..
חבר-איפה אתה גבר? אני-בשופטים,שותה. חבר-יאללה עזוב הכול ובוא לנמל, אנחנו בבר החדש, ים כוסיות פה אפילו זאת שיצאת איתה מהמכללה....יאללה תגיע יש ערב מטורף, זה היחצן הכי טוב בעיר. רק תודיע לי שאתה בחוץ כי קצת לחוץ פה....אני-ברמנית, אפשר חשבון....