קורס ברמנים זמן אמיתי מגיש פוסט זמן באווירה נוסלטגית. עומר בורשטיין מדריך קורס ברמנים בזמן אמיתי בית ספר לברמנים וברמן בעבר ובהווה, מארגן ערב נוסטלגי רווי זיכרונות על הבארים והפאבים של שנות השבעים והשמונים שהכי עושים לו את זה. פוסט בטעם חומוס, צ'פס, סלט, כולל בר עץ ספוג בניחוחות אלכוהול. היו זמנים.
סיפורי ברים - איך הכל התחיל?
נשברתי, אחרי חיזורים חוזרים ונשנים מצד זמן אמיתי שאני אכתוב משהו, נענתי להפצרות והתיישבתי מול המחשב. טוב, זה לא בדיוק קרה ככה, ז"א, זה בערך קרה ככה, רק הפוך, אחרי שאני התחננתי למעלה משנה, הם נשברו בסוף ואמרו את המשפט המיוחל "יאללה תכתוב משהו ושלח למייל". אז התיישבתי לכתוב, בתור סטנדאפיסט מתחיל שמופיע כמעט ובעיקר רק בבארים בכל הארץ, יש לי הרבה סיפוריי בארים, בתור ברמן וותיק שפרש וחזר ושוב פרש, יש לי גם לא מעט סיפורי לקוחות. עכשיו השאלה היא מה ראוי? גיליתי שזו לא עבודה קלה. איזה מן הסיפורים ראוי להיכתב? איזה סיטואציה שחוויתי אמורה להיות מונצחת? ואז זה הכה בי חברים. אתם הולכים לקרוא על סוג הברים שהכי עושים לי את זה!!!
נשברתי, אחרי חיזורים חוזרים ונשנים מצד זמן אמיתי שאני אכתוב משהו, נענתי להפצרות והתיישבתי מול המחשב. טוב, זה לא בדיוק קרה ככה, ז"א, זה בערך קרה ככה, רק הפוך, אחרי שאני התחננתי למעלה משנה, הם נשברו בסוף ואמרו את המשפט המיוחל "יאללה תכתוב משהו ושלח למייל". אז התיישבתי לכתוב, בתור סטנדאפיסט מתחיל שמופיע כמעט ובעיקר רק בבארים בכל הארץ, יש לי הרבה סיפוריי בארים, בתור ברמן וותיק שפרש וחזר ושוב פרש, יש לי גם לא מעט סיפורי לקוחות. עכשיו השאלה היא מה ראוי? גיליתי שזו לא עבודה קלה. איזה מן הסיפורים ראוי להיכתב? איזה סיטואציה שחוויתי אמורה להיות מונצחת? ואז זה הכה בי חברים. אתם הולכים לקרוא על סוג הברים שהכי עושים לי את זה!!!
קבלו את הבארים שאני הכי אוהב
לאחר שת"א ירדה למחתרת ולמרתפים לפני שנתיים שלוש בדמות הרבה בארים אפלוליים בקומת מרתף של בתי עסק כמו הברקפסט קלאב, מנטל, אקדמיה...אחרי שהיא עלתה על גגות העיר בקיץ האחרון ושם בהחלט משהו קרה הלילה, בבארים כמו הסאבלט, מגדלור והגג. אחרי שנפתחו טאפסים וקאוות בארים למכביר ונראה כאילו כל הטרנדים מוצו עד תום. אני החלטתי לכתוב על סוג הבארים שאני הכי אוהב, זה שתמיד היה ותמיד יהיה זה שכוחו הוא דווקא בחוסר הטרנדיות שבו ואני מתכוון כמובן למוסדות אלכוהול וותיקים. בארים שהצעיר בניהם נולד לפני לא פחות מעשור, שלא לדבר על זקן השבט שהוא נושק לארבעים.
בואו ניקח את בר "השופטים" לדוגמא:
מעניין מה כל כך מושך אותי בבאר הזה בפרט ומהו סוד הקסם של הבארים הוותיקים בכלל. בארים שלא עובדים עם היחצנים הכי "נחשבים" בעיר, מה שאומר שגם לא תמצא שם בחורות איניות, מוזיקה עכשווית ,חברים מהאוניברסיטה, אקסיות תל אביביות מן העבר המאוד לא רחוק, בעיות סלקציה, צפיפות מחרידה....היי...זה דווקא נשמע לא רע כשחושבים על השורה האחרונה...
געגועים לברים עם הרבה נוסטלגיה
בעודי יושב וכותב שורות אלו אני מאזין לדיסק של "בוב דילן" ונאלץ להודות, אני בחור נוסטלגי.כן, מודה, זה עושה לי את זה. כל עניין הנוסטלגיה הזו מגניבה אותי, העידו עלי לא מזמן שאני רכילאי של נוסטלגיה. אני יודע מי שכב עם מי בתקופת לול, ומי אמר מה למי, ומה בדיוק קיבל אומן זה או אחר כמתנת יום הולדת מחברתו בזמן שהייתה נשואה לחברו וכו'. כך גם הבארים הנוסטלגיים האלו עושים לי את זה.
בעודי יושב וכותב שורות אלו אני מאזין לדיסק של "בוב דילן" ונאלץ להודות, אני בחור נוסטלגי.כן, מודה, זה עושה לי את זה. כל עניין הנוסטלגיה הזו מגניבה אותי, העידו עלי לא מזמן שאני רכילאי של נוסטלגיה. אני יודע מי שכב עם מי בתקופת לול, ומי אמר מה למי, ומה בדיוק קיבל אומן זה או אחר כמתנת יום הולדת מחברתו בזמן שהייתה נשואה לחברו וכו'. כך גם הבארים הנוסטלגיים האלו עושים לי את זה.
אורי זוהר, דן בן אמוץ ושמוליק קראוס יורדים על בקבוק
אני אוהב לשבת על הבר ולדמיין איך "הברנז'ה" דאז הייתה יושבת ושותה, צווחים שירה, רושמים שורות על מפיות, ומקנחים את הערב באיזו קטטה טובה. כן, קטטה. אפילו לאלימות היה סטייל, לא היו אז מכות, הם התקוטטו, היו קטטות בארים. תודו שזה נשמע יותר טוב ואפילו קצת סקסי...
ריח אלכוהול ספוג בבר עץ אלון עושה לי את זה
להבדיל מהבארים החדשים בבארים הוותיקים יש יותר עץ מנירוסטה, יותר חום אנרגטי מקור מזגנים, יותר מנורות אדומות נעימות מתאורת לדים, הבר עשוי בד"כ מעץ כבד ושרוט אחרי מספר בלתי מבוטל של כוסות שהוטחו בו (ואולי גם ראשים), ריח האלכוהול באמת ובתמים ספוג בבאר ובאוויר ולא כמו שכותבים בביקורות בארים על מקומות שנפתחו לפני חודש, מקום כזה לא יכול להיות ספוג ריח אלכוהול. כמה אנשים הספיקו להקיא בו? כמה כוסות בירה נשפכו בו?
אוכל פשוט בלי פלצנות
בערב רגיל אפשר למצוא תמהיל של אנשים שממש, אבל ממש לא קשורים אחד לשני. שולחן של תיירים, שולחן מבוגרים, מס' צעירים בחופשה מן הצבא, אדם בודד על הבר (אולי משורר), זונה עם סרסור יושבים בפינה אחת ובפינה השניה קבוצת "הייטקיסטים" שחוגגים יום הולדת למנהל המחלקה.במטבח לא תמצאו מנות מסובכות שקשה לעכל ולהגות, לא סושיים ופוקצ'ות למיניהם אלא פלטות טוגנים!! צלחת צ'יפס!! מנת חומוס!! כיאה לשנות השבעים,שמונים.
ג'ימי הנדריקס על הבר
החלק הכי טוב זה המוזיקה, אני מניח. פלייליסט שמנוגן לרוב ע"י הברמן או המנהל בעזרת דיסקים.ועוד איזה דיסקים, כאילו פרצו לי הביתה בשנות התיכון ולקחו לי את כל סטנד הדיסקים שלי שעמלתי כה רבות בהקמתו. מנירוונה דרך גאנז אנד רוזס, כמובן בוב דילן, לד זפלין, ג'ימי הנדריקס וכל מי ששווה, חשוב, מוכר, או מת ממנת יתר. (לא כולל את זוהר המלך). במקומות כאלה אני תמיד אוהב לשבת על הבר לאחר שהתבשמתי קלות ולדמיין איך זה היה פעם, לא מזמן, לפני 2עשורים לערך, אולי שלושה כשדברים היו יותר "גזעי", ומה שלא נראה אז "חפיף". אנשים נפגשו ברחוב ולא בפייסבוק ודיברו על כך שבחו'ל יש המצאה כזאת של טלפון ללא חוטים, שאפשר לדבר בעזרתו מחוץ לבית. אבל בארץ זה לא יתפוס הם ודאי הוסיפו...
בליינות בעידן הפייסבוק וה-SMS
עוד לפני עידן הצייסרים הרכרוכיים כשאנשים שתו שאטים שלמים ורד בול היה פשוט תרגום של צמד המילים שור אדום ותו לא, ודאי לא מכת מדינה. שתו אז וודקה לא מוכרת עם תפוזים. רק מי שהיה קצת בחו'ל וחזר עם איזה גלאם וכמה פרוטות מיותרות הרשה לעצמו להזמין ברוב פאר והדר שיבאס!! היום זה כבר לא כך, השתנתה התקופה, אי אפשר להילחם בזה. גם אני נכנס לבר עם פון הכי משוכלל שיש ובעודי יושב על הבר ושותה אני בודק הודעות סמס. ובכל זאת, יש איזה רגע בערב, רגע בו אתה די שיכור ובדיוק מתנגן השיר הנכון של לד זפלין, ראייתי כבר די מטושטשת ולרגע, אפילו לרגע קט נדמה לי שהזמן חזר אחורה והינה עוד שנייה, ממש עוד רגע תפתח הדלת ויכנס דן בן אמוץ שיכור עם גלבייה ויקלל ויגדף את חברו עמוס קינן ופתאום...פתאום...הודעת SMS..
חבר-איפה אתה גבר? אני-בשופטים,שותה. חבר-יאללה עזוב הכול ובוא לנמל, אנחנו בבר החדש, ים כוסיות פה אפילו זאת שיצאת איתה מהמכללה....יאללה תגיע יש ערב מטורף, זה היחצן הכי טוב בעיר. רק תודיע לי שאתה בחוץ כי קצת לחוץ פה....אני-ברמנית, אפשר חשבון....
