בלוג וידאו זמן אמיתי בית הספר לברמנים משחרר בלעדית וידוי אישי של עומר בורנשטיין, מדריך קורס ברמנים בזמן אמיתי. פוסט חושפני ומציצני בעליל על תשוקה אפלה לליקר הצרפתי שרטרז (Chartreuse). לא מומלץ לנשים בהריון ולבעלי קיבה רגישה. 55% אלכוהול בסולם זמן אמיתי.
נשבע שזאת הפעם אחרונה
תמיד אמרתי ששרטרז זה הסם של עולם האלכוהול, מדובר בליקר צרפתי אשר מגיע באחוזי אלכוהול של 40% או של 55% לבחירת אחוזי המלחמה בבוקר. מתובל בעשבים, שורשים ועוד. לא יודע איך להסביר את המשפט הבא, אבל, " בכל פעם ששותים שרטרז, קורים דברים !". וכך, החל לו עוד לילה שבמהלכו החלטתי, היום אני הולך על שרטרז (55% כמובן), זאת לאחר שווידאתי ביומן שאכן אין לי כלום מחר, כי זה אחד התנאים לשתיית שרטרז, לפנות את יום המחר. הערב התחיל באור גדול, אך ככול שהערב העמיק וככול שנוספו מנות שרטרז לדמי, הוא נהיה אפלולי יותר ויותר. יש לי מן קללה, ברכה כזאת, שאני תמיד זוכר הכל. לא חשוב כמה אהיה שיכור, אני תמיד זוכר הכל.(היו לא מעט פעמיים שהיתי מעדיף לא לזכור דברים או דברות שעשיתי).
נשבע שזאת הפעם אחרונה
תמיד אמרתי ששרטרז זה הסם של עולם האלכוהול, מדובר בליקר צרפתי אשר מגיע באחוזי אלכוהול של 40% או של 55% לבחירת אחוזי המלחמה בבוקר. מתובל בעשבים, שורשים ועוד. לא יודע איך להסביר את המשפט הבא, אבל, " בכל פעם ששותים שרטרז, קורים דברים !". וכך, החל לו עוד לילה שבמהלכו החלטתי, היום אני הולך על שרטרז (55% כמובן), זאת לאחר שווידאתי ביומן שאכן אין לי כלום מחר, כי זה אחד התנאים לשתיית שרטרז, לפנות את יום המחר. הערב התחיל באור גדול, אך ככול שהערב העמיק וככול שנוספו מנות שרטרז לדמי, הוא נהיה אפלולי יותר ויותר. יש לי מן קללה, ברכה כזאת, שאני תמיד זוכר הכל. לא חשוב כמה אהיה שיכור, אני תמיד זוכר הכל.(היו לא מעט פעמיים שהיתי מעדיף לא לזכור דברים או דברות שעשיתי).
זכור לי שכשחזרתי לדירתי בשעה 4 בבוקר, אחרי 10 מנות סם, שיכור ומטושטש כביום היוולדי, נפלתי פעמיים בחדר המדרגות, דבר שלא קורה לי מעולם. התעוררתי כשכל להקת בת שבע מנגנת אצלי בראש, קומפלט. ניסיתי לקום לשירותים וראיתי שאני לא מסוגל להתיישר, הלכתי בכפיפה תוך שאני נישען על הקירות ונעזר במשקופים. הגעתי לשירותים להקאה ראשונה. בזמן הזה עוד לא ידעתי שבהמשך היום אני אמשיך להשיל את כל החלקים הפנימיים של הגוף שלי.
היה שלב בו נשכבתי על השטיחון המזוהם במקלחת, אחרי הקאה לתוך אמבטיה הפעם וחשבתי לעצמי, "טוב, אני אירדם פה ומתישהו השותף שלי יבוא וימצא אותי. לפחות אני לא זרוק ברחוב".(אפשר לחשוב שהשטיחון שלי יותר נקי). הבעיה היא שהוא לא בא, דווקא באותו יום הוא נסע להורים והשאיר אותי לגסוס לאיטי. מתישהו אפילו שקלתי להזמין אמבולנס כי היה לי ברור שאני בהרעלת אלכוהול. כמובן שעשיתי מה שכולם עושים במצבים האלה. נשבעתי לאלוהים. נשבעתי שאם רק יוציאו אותי מהמצב הזה אני אפסיק לשתות. מה זה אפסיק לשתות? אני אתחיל להעביר זקנות את הכביש, אני אתנהג יפה לנשים, אני אתרום לקהילה, אשלם מיסים, רק לצאת מהמצב הזה. כשהתעוררתי על הרצפה במקלחת אחרי כמה זמן והבנתי שהשותף כבר לא יגיע, זחלתי, פשוטו כמשמעו, פיזית על הרצפה לכיוון המיטה. כל היום עבר לו בן ערות לשינה, בן הזיה להזיה. לא אכלתי כלום כל היום, בקושי שתיתי, רק הקאתי קצף ומיצי קיבה.
ראיתם "טריינספוטינג"?
אז, זה זה! הייתי בקריז מטורף של רעידות, הזיות והקאות. מתישהו, באזור חצות, הגוף שלי ניצח והתחיל להתאושש. הפסקתי להקיא, יכולתי כבר לקום וללכת. הייתי מאוד חלש, אבל יכולתי להתחיל לתפקד כמו אדם בוגר. הסרחתי בטירוף , הזעתי אלכוהול כל היום, לא צחצחתי שיניים. הייתי רקוב. אפילו לי היה קשה עם עצמי. נכנסתי למקלחת, אין ספק שזה עשה משהו. יצאתי מהמקלחת, השעה הייתה כבר אחרי חצות. התחלתי לצאת מזה. הייתי במצב גסיסה מעל ל 12 שעות. רק עכשיו התחלתי להבין עד כמה מצבי היה גרוע ומעורר רחמים. אז, באמת בפעם הראשונה, הבנתי שהפעם באמת שתיתי יותר מידי וזה היה מוגזם ומסוכן. הגוף שלי עבר טראומה ואני עשיתי לו את זה. אני מניח שאם הייתי שותה בלילה עוד שתי מנות הייתי, ודאי, מגיע לבית חולים לשטיפת קיבה. שזה, כמו שהבנתי, אחד הדברים היותר כואבים ולא נעימים שיש. שכבתי על המיטה, אחת בלילה, קצת יותר מאוזן ולפתע, השותף שלי מגיח. נכנס לפתע הביתה, מסתכל עלי ושואל "מה גבר, איך עבר היום?" " רגיל, אין חדש. סתמי, משעמם". "אה...נזכרתי במשהו...כמעט מתתי!"
היה שלב בו נשכבתי על השטיחון המזוהם במקלחת, אחרי הקאה לתוך אמבטיה הפעם וחשבתי לעצמי, "טוב, אני אירדם פה ומתישהו השותף שלי יבוא וימצא אותי. לפחות אני לא זרוק ברחוב".(אפשר לחשוב שהשטיחון שלי יותר נקי). הבעיה היא שהוא לא בא, דווקא באותו יום הוא נסע להורים והשאיר אותי לגסוס לאיטי. מתישהו אפילו שקלתי להזמין אמבולנס כי היה לי ברור שאני בהרעלת אלכוהול. כמובן שעשיתי מה שכולם עושים במצבים האלה. נשבעתי לאלוהים. נשבעתי שאם רק יוציאו אותי מהמצב הזה אני אפסיק לשתות. מה זה אפסיק לשתות? אני אתחיל להעביר זקנות את הכביש, אני אתנהג יפה לנשים, אני אתרום לקהילה, אשלם מיסים, רק לצאת מהמצב הזה. כשהתעוררתי על הרצפה במקלחת אחרי כמה זמן והבנתי שהשותף כבר לא יגיע, זחלתי, פשוטו כמשמעו, פיזית על הרצפה לכיוון המיטה. כל היום עבר לו בן ערות לשינה, בן הזיה להזיה. לא אכלתי כלום כל היום, בקושי שתיתי, רק הקאתי קצף ומיצי קיבה.
ראיתם "טריינספוטינג"?
אז, זה זה! הייתי בקריז מטורף של רעידות, הזיות והקאות. מתישהו, באזור חצות, הגוף שלי ניצח והתחיל להתאושש. הפסקתי להקיא, יכולתי כבר לקום וללכת. הייתי מאוד חלש, אבל יכולתי להתחיל לתפקד כמו אדם בוגר. הסרחתי בטירוף , הזעתי אלכוהול כל היום, לא צחצחתי שיניים. הייתי רקוב. אפילו לי היה קשה עם עצמי. נכנסתי למקלחת, אין ספק שזה עשה משהו. יצאתי מהמקלחת, השעה הייתה כבר אחרי חצות. התחלתי לצאת מזה. הייתי במצב גסיסה מעל ל 12 שעות. רק עכשיו התחלתי להבין עד כמה מצבי היה גרוע ומעורר רחמים. אז, באמת בפעם הראשונה, הבנתי שהפעם באמת שתיתי יותר מידי וזה היה מוגזם ומסוכן. הגוף שלי עבר טראומה ואני עשיתי לו את זה. אני מניח שאם הייתי שותה בלילה עוד שתי מנות הייתי, ודאי, מגיע לבית חולים לשטיפת קיבה. שזה, כמו שהבנתי, אחד הדברים היותר כואבים ולא נעימים שיש. שכבתי על המיטה, אחת בלילה, קצת יותר מאוזן ולפתע, השותף שלי מגיח. נכנס לפתע הביתה, מסתכל עלי ושואל "מה גבר, איך עבר היום?" " רגיל, אין חדש. סתמי, משעמם". "אה...נזכרתי במשהו...כמעט מתתי!"
