נמל תל אביב זה מתחם הברים השנוא עלי מכל. כשנשלחתי לבקר ב"גזוז", בר חדש שנפתח השבוע, סירבתי בכל תוקף, אפילו איימתי בהתפטרות. זה לא עזר. מצאתי עצמי עומד בפקק ביום שבת בלילה בנמל. מודה, הגעתי שלילי.
כמות האנשים שהמתינה מחוץ לבר יכולה לאכלס בשקט שני ברים שכונתיים. המצחיק הוא שכל מי שעמד בחוץ דיבר רעות על המקום. לצידי שמעתי שתי בנות אומרות "שמעתי שמעפן בפנים, נורא צפוף", זה לא הפריע להן להמשיך לעשות עיניים לסלקטורית בתקווה להיכנס. משמאלי פגשתי חבר שאמר לי שהוא שונא מקומות כאלה והוא רק בא לראות, אבל תוך שנייה הכניס את שנינו פנימה.
אנשים. זה מה שיש בפנים, מאות אנשים. אני לא יודע איך המקום נראה, אני לא יודע אם יש שם בכלל כיסאות. אבל אני יודע שכמות האנשים שראיתי שם בחמש דקות זהה לכמות האנשים שראיתי כל חודש מאי.
בעודי מנסה לפלס את דרכי לאנשהו, עברה בי תחושת אמביוולנטיות חזקה מאוד. שילוב של קינאה ותיעוב. תיעוב כלפי סוג הברים הצפוף וההמוני הזה. זה שכל הנשים במקום נראות פשוט שיבוט של איילה רשף. לטוב ולרע. אך גם קינאה, כלפי כל אותם האנשים השזופים והשמחים האלו, שפשוט היה להם כיף ועם זה אי אפשר להתווכח. נראה היה כאילו כולם נהנו בטירוף. כולם חייכו, כולם היו עם הידיים למעלה, כולם רקדו כאילו אין מחר, לא היה אתמול. זה רק עכשיו ובכל הכוח.
לפתע מצאתי בר, מוסתר מאחורי אנשים. מסתבר שמיתון או השוואת מחירים לא ממש מעניין את קברניטי גזוז שכן, שילמתי מחיר אסטרונומי לשליש גולדסטאר, 27 שח. אגב, וודקה עם משקה אנרגיה, 55 שח. בזמן שחיכיתי לעודף הברמנית מצאה לנכון להתווכח עם חברה שלה מי יותר יפה, "לא את, לא את". דבר שהאריך לי את זמן ההמתנה. נשענתי על קיר, או אולי על מישהו והבטתי סביב. זיהיתי את כל בוגרי האח הגדול, רוקדים על במה, סוחטים את רגעי הזוהר האחרונים. איילה נראתה קורנת אבל גם נראתה כמו עוד 500 בנות שהיו שם. בנצי רקד או שזו התסמונות, כך או כך הוא חמוד.
בניגוד לצפיפות האסטרונומית במקום, מספיק לעשות צעד אחד לתוך מתחם השירותים, ואתה לבד. נראה כאילו הדור הזה לא עושה סקס, סמים או את צרכיו. השירותים היו ריקים מאדם. שנייה לפני שהלכתי, הספקתי לראות את הפתעת הערב, זמר שעלה על הבר והחל לשיר שירים שלפי צווחות הקהל הם מאוד מוכרים, אני לא שמעתי אותם בחיים.
הדובדבן בסוף היה שנאלצתי לחצות את ההמון במשך עשר דקות שלמות לכיוון השער, רק כדי שהמאבטח יאמר לי שהיציאה בדיוק בכיוון השני.
א. אווירה: הפי. שמח. הכי שמח. אין יותר שמח מזה.
ב. פסקול: להיטים מהרדיו. וזמר, אני לא יודע מאיפה.
ג. קליינטורה: אנשים יפים שהיית רוצה לסיים איתם את הלילה אבל לא לקום איתם בבוקר.
ד. יחסי מין: היו שם אלף איש. מי שיצליח לאפיין. שאפו.\ ים, אבל ים כוסיות.
ה. מאחורי הבר: "תן לרקוד ואל תפריע לי עם המשקאות שלך". אתה הדבר האחרון שמעניין אותם.
ו. גיחה לשירותים: יותר משעמם מתוכנית של אבירמה גולן.
ז. מבחן הדרינק: המקום הכי יקר בעיר. או שניפצת את החזיר של החיסכון, או שתשתה מים בשירותים. ריק שם.
ח. משאירים טיפ: תבוא מוקדם, לא תאלץ לעמוד בסלקציה. לא תבוא בכלל, לא תאלץ להיכנס.
כמות האנשים שהמתינה מחוץ לבר יכולה לאכלס בשקט שני ברים שכונתיים. המצחיק הוא שכל מי שעמד בחוץ דיבר רעות על המקום. לצידי שמעתי שתי בנות אומרות "שמעתי שמעפן בפנים, נורא צפוף", זה לא הפריע להן להמשיך לעשות עיניים לסלקטורית בתקווה להיכנס. משמאלי פגשתי חבר שאמר לי שהוא שונא מקומות כאלה והוא רק בא לראות, אבל תוך שנייה הכניס את שנינו פנימה.
אנשים. זה מה שיש בפנים, מאות אנשים. אני לא יודע איך המקום נראה, אני לא יודע אם יש שם בכלל כיסאות. אבל אני יודע שכמות האנשים שראיתי שם בחמש דקות זהה לכמות האנשים שראיתי כל חודש מאי.
בעודי מנסה לפלס את דרכי לאנשהו, עברה בי תחושת אמביוולנטיות חזקה מאוד. שילוב של קינאה ותיעוב. תיעוב כלפי סוג הברים הצפוף וההמוני הזה. זה שכל הנשים במקום נראות פשוט שיבוט של איילה רשף. לטוב ולרע. אך גם קינאה, כלפי כל אותם האנשים השזופים והשמחים האלו, שפשוט היה להם כיף ועם זה אי אפשר להתווכח. נראה היה כאילו כולם נהנו בטירוף. כולם חייכו, כולם היו עם הידיים למעלה, כולם רקדו כאילו אין מחר, לא היה אתמול. זה רק עכשיו ובכל הכוח.
לפתע מצאתי בר, מוסתר מאחורי אנשים. מסתבר שמיתון או השוואת מחירים לא ממש מעניין את קברניטי גזוז שכן, שילמתי מחיר אסטרונומי לשליש גולדסטאר, 27 שח. אגב, וודקה עם משקה אנרגיה, 55 שח. בזמן שחיכיתי לעודף הברמנית מצאה לנכון להתווכח עם חברה שלה מי יותר יפה, "לא את, לא את". דבר שהאריך לי את זמן ההמתנה. נשענתי על קיר, או אולי על מישהו והבטתי סביב. זיהיתי את כל בוגרי האח הגדול, רוקדים על במה, סוחטים את רגעי הזוהר האחרונים. איילה נראתה קורנת אבל גם נראתה כמו עוד 500 בנות שהיו שם. בנצי רקד או שזו התסמונות, כך או כך הוא חמוד.
בניגוד לצפיפות האסטרונומית במקום, מספיק לעשות צעד אחד לתוך מתחם השירותים, ואתה לבד. נראה כאילו הדור הזה לא עושה סקס, סמים או את צרכיו. השירותים היו ריקים מאדם. שנייה לפני שהלכתי, הספקתי לראות את הפתעת הערב, זמר שעלה על הבר והחל לשיר שירים שלפי צווחות הקהל הם מאוד מוכרים, אני לא שמעתי אותם בחיים.
הדובדבן בסוף היה שנאלצתי לחצות את ההמון במשך עשר דקות שלמות לכיוון השער, רק כדי שהמאבטח יאמר לי שהיציאה בדיוק בכיוון השני.
א. אווירה: הפי. שמח. הכי שמח. אין יותר שמח מזה.
ב. פסקול: להיטים מהרדיו. וזמר, אני לא יודע מאיפה.
ג. קליינטורה: אנשים יפים שהיית רוצה לסיים איתם את הלילה אבל לא לקום איתם בבוקר.
ד. יחסי מין: היו שם אלף איש. מי שיצליח לאפיין. שאפו.\ ים, אבל ים כוסיות.
ה. מאחורי הבר: "תן לרקוד ואל תפריע לי עם המשקאות שלך". אתה הדבר האחרון שמעניין אותם.
ו. גיחה לשירותים: יותר משעמם מתוכנית של אבירמה גולן.
ז. מבחן הדרינק: המקום הכי יקר בעיר. או שניפצת את החזיר של החיסכון, או שתשתה מים בשירותים. ריק שם.
ח. משאירים טיפ: תבוא מוקדם, לא תאלץ לעמוד בסלקציה. לא תבוא בכלל, לא תאלץ להיכנס.
